תחילה פורסם תמליל דבריו, ורק כעבור כחצי שעה שודרה ההקלטה עצמה – ללא העריכה כיאה למוסדות התעמולה האיראניים ותוך חריגה ברורה מהנוהל הקפדני שבו מקפידים תמיד על שליטה ויזואלית ונרטיבית מלאה.
בתוך המסך נראתה דמות עייפה, בעלת לבוש מרושל ושפת גוף מתוחה. עצם הופעתו נועדה לשדר – אני עוד חי. דבריו היו תסריט ידוע של איומי סרק, אך דווקא העובדות שהציג – על "חולשת המשטר הציוני" עד כי אמריקה נחלצת עזרתו וקריאתו להשפיע על אזרחים בכל העולם למחאות למען המשטר (בנוסח הפנייה אל הסטודנטים בארה"ב אולי) – רק הצביעו על גודל הפרדוקס. הדיסוננס בין המילים שבפיו לבין המציאות ניכרה בצורה ברורה.
התרבות הפרסית מבוססת על שמירת כבוד אישי ומשפחתי, כאשר השפלה פומבית נחשבת לחוויה הקשה ביותר. הזיכרון ההיסטורי של השפלה מול הכיבוש הערבי חרוט עמוק בתודעה הפרסית. כאשר טראמפ מרמז בזלזול כי חיסול המנהיג העליון נמצא על השולחן — באומרו ש"אנחנו יודעים בדיוק היכן מסתתר מה שנקרא 'המנהיג העליון'" ודורש "כניעה בלתי מותנית" — הוא פוגע בליבה הרגישה ביותר של הזהות האיראנית: הכבוד הקולקטיבי.
כל הסכמה לתנאים הללו, גם אם יש בה היגיון מבחינת הישרדות המשטר, נתפסת כהשפלה מוחלטת. יחד עם זאת ולמרות הדברים, זאת הדרך היחידה לשים את המנהיג האיראני במקומו הוא כבר ימצא את הדרך להסביר את מהלכיו עם שופריו. אבל ההשפלה – היא בדרך היחידה לפעול אל מול מי שחושש מהשפלה. והנשיא האמריקאי בשל אופיו וסגנונו עושה כן.
יחד עם זאת הערכת המצב של חמינאי, כי על מנת להציל את עורו ובעיקר את משטרו, עליו לבלוע את הבושה בהסכמה ואפילו בסלילת הדרך כי טראמפ יצא מהמשבר הזה כמנהיג החזק ביותר במזרח התיכון, לא בהסכמה וורבלית כמובן אלא בצעדים מעשיים.
ראשית, הוא מאמין להערכתי כי האיום על חייו ממשי אך עדיין דורש אישור של טראמפ ופועל הציג עצמו דרך שופרות שונים, כמו בלבנון ועיראק כאישיות דתית הבכירה ביותר מעבר להיותו המנהיג ולקריאות על איסור פגיעה במנהיגים דתיים.
שנית, הוא פועל במישרין ועקיפין ליצירת התנאים הטובים ביותר למשא ומתן עם ארה"ב בעצם פגישות בנושא הגרעין המתוכננות של שר החוץ האיראני עם שרי החוץ של צרפת, גרמניה ובריטניה, בג'נבה.
הוא מבין כי כל זמן שיש דיונים יש משטר עם נציגים רשמיים, הוא מאותת לארה"ב על רצונו בשיח ומקווה כי ערקצ'י, אלוף המשא ומתן יפעל לשכנע את האירופאיות ללחץ על הפסקת התקיפות ודיונים עם ארה"ב, כשהמחיר ברור לו גרעין תמורת שלטון.
ברור לו הצורך, בגיוס התמיכה של רוסיה או סין – אם אחת מהן תבקש הסדרה, הדבר יאפשר לח'אמנאי לשמור על שלטונו, ומנגד יאפשר לטראמפ להצטייר כמנהיג החזק שנעתר למעצמות, ועל פיו יישק דבר.
אך יותר מכול ברור לו כי טראמפ הוא המחליט ורוצה להיתפס ככזה, והדבר הטוב ביותר לאיראן הוא אפשר לטראמפ לנצח מבלי להצטרף בעצמו למערכה – כלומר, לאפשר סיום מדיני שטראמפ יראה בה כהכרעה של איראן שלא נורתה ירייה אמריקאית, אלא רק באיומים, וכאלה היו למכביר.
הישג זה הוא הישג משמעותי עבור טראמפ, המשלב כוח ודיפלומטיה ומכה לא פשוטה לבני הברית של איראן, רוסיה וסין, ומבטיח לחמינאי לשמור על שלטונו . האמריקאים לא יפגעו בו ויעצרו את ישראל מלהמשיך ולהכות במשטר עת המשא ומתן.
ישראל, מצדה, צריכה להגביר את הקצב כל עוד שעון החול פועל ולפגוע ככל שניתן במטרות הגרעין והטילים, עד שהאמריקאים יעצרו אותה ולדעת כי גם אם ייחתם הסכם חדש והוא ייחתם – הוא ביטוי להונאה האיראנית בה מותר לשקר לכופר למען קידום האיסלאם. ובעבור השמדת ישראל הם לא יוותרו על המשך תוכנית הגרעין או חידושה.
התרעות פיקוד העורף