השמאל הישראלי מתקשה לעכל את הישגיו של בנימין נתניהו: האיש השנוא והמבוזה בעיניהם סלל דרך למזרח תיכון חדש. תחת הנהגתו פורקה טבעת המוות שאיראן בנתה סביב ישראל. צה”ל והמוסד נחלו ניצחונות מדהימים שמשיבים את ההרתעה שאבדה בטבח 7 באוקטובר. נכונו לנו עוד שעות קשות, אך בעתיד לא יוכל אף היסטוריון לזלזל במנהיגותו הייחודית של נתניהו, גם לא אלה שיסתייגו קשות מאישיותו.
בתום “פרק מלחמת התקומה”, כהגדרתו של נתניהו, צריך לבוא “פרק השיקום”. לפרק זה נדרשת מנהיגות שמסוגלת לאחות את הקרעים, לחדש את האמון הפנימי, לגשר על תהומות – לכל אלה נתניהו אינו כשיר. נתניהו אינו האיש שיזכה לאמון הרחב הנחוץ כדי להדביק את השברים. כעת, כשהוא נושק לגיל 76, ולאחר שמימש משמעותית את משימת חייו, סילוק האיום האיראני, עליו להחליט בין שתי אפשרויות.
האחת, “החזרה ליום קטנות”: להוסיף ולשכשך במדמנה הפוליטית, להתייצב לעדויות מביכות בבית המשפט, לחוות הפגנות ומחאות ולהסתכן במפלה בקלפי, כפי שחווה צ’רצ’יל, מושא הערצתו. השנייה, “אופציית המורשת הגדולה”: לסגור עסקה ולנטוש את הזירה הפוליטית בנקודת זמן אופטימלית. כך יוכל לחתום את מורשתו כמנהיג גדול שזיהה את הסכנה, בנה את היכולות, עמד מול ספקנים והציל את ישראל מאסון.
כנשיא, נתניהו יוכל להפוך לדמות מופת ממלכתית המביאה עימה ניסיון עשיר, קשרים חובקי עולם וסיפור הצלחה לאומי ואישי יחיד במינו. במשכן הנשיא, נתניהו יוכל לרשום אפילוג מושלם למפעל חייו. כהונת שבע השנים תאפשר לו להחליף בהדרגה את דמות המפלג הלאומי בדמות המחבק הלאומי. האווירה החיובית שתיווצר תקל את גיבוש הפתרון שיביא להפסקת משפטו (מה גם שיהיו משפטנים שיטענו שלנשיא חסינות בפני דין פלילי), ואפשר יהיה להקים ועדת חקירה שתתמודד עם מחדלי 7 באוקטובר באופן שיאפשר ללמוד ולתקן.
ואילו הנשיא הרצוג, באפשרו מורשת ראויה לנתניהו יזכה למורשת משלו. אומנם עליו לוותר על שנה ומחצה מתקופת כהונתו, אך בתמורה שוב לא יתואר כנשיא רופס, אלא כמי שגילה נדיבות אין קץ כדי לאפשר איחוי מחדש של החברה הישראלית השסועה. רקע נאצל שכזה יוכל גם לסלול את דרכו של הרצוג בחזרה לפוליטיקה. החוק מתיר לו להתמודד על תפקיד ראש הממשלה. כך, "יוזמת ההצרחה" תאפשר לנתניהו לרקום את מורשתו, תעניק להרצוג מורשת משלו ואף הזדמנות להסתער על היעד הפוליטי שאליו נכסף תמיד, ובעיקר תאפשר לעם ישראל לנשום סוף־סוף לרווחה.
התרעות פיקוד העורף