התבטאותו של טראמפ העלתה מטבע הדברים שוב לסדר היום את עניין עסקת הטיעון לנתניהו, אך נראה כי ראש הממשלה מעוניין בהסדר במעמד צד אחד ובביטול משפטו ותו לא. כאילו אין מדובר במערכת משפט עצמאית ובמדינה דמוקרטית המקדשת את עקרון השוויון בפני החוק.
נתניהו רוצה עסקת טיעון בלי לשלם את המחיר: בלי קלון ובלי פרישה מהחיים הפוליטיים. אלא שמומחי משפט רבים, וביניהם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שהתבקש לתווך, סבורים כי אין חיה כזו. אפילו במסלול של חנינה מהנשיא יהיה חייב נתניהו להודות בחלק מהעבירות המופיעות בכתב האישום.
יתרה מכך, על אף שנראה כי עדיין לא הגענו למשבר חוקתי משום שהממשלה עדיין לא העזה שלא לציית לפסיקת בג”ץ, בפועל אנחנו בעיצומו ממש. שהרי איך אפשר לתאר אחרת את ההחלטה השערורייתית של שר המשפטים שלא להכיר בנשיא בית המשפט העליון.
הניסיון הנואל הזה לא יצלח. לא רק שהציבור זוכר, הוא לא שכח ולא סלח. העדות לעומק הפצע של 7 באוקטובר היא המציאות שבה גם אחרי מתקפה מוצדקת ואפילו היסטורית של ישראל באיראן, עדיין סדר היום הציבורי נע סביב האסון והשבת החטופים, ואף אחד אינו יכול לשכוח שהאחראים למחדל ביום הנורא הזה הם לא רק הצבא אלא גם הדרג המדיני בראשות נתניהו.
אחת העובדות החלופיות שנתניהו מנסה למכור לנו היא, כמובן, הניצחון המוחלט בעזה. אבל כבר כמעט שנה ותשעה חודשים הוא לא מצליח להכריע את חמאס וניהול המלחמה הכושל עולה לנו במחיר דמים נורא ובכך ש־50 חטופים עדיין לא שבו הביתה.
אין ספק, את חמאס היה צריך להשמיד, אך כעת, משהממשלה נכשלה בכך, יש להמתין לשעת כושר אחרת, ובינתיים לסיים את מלחמת השולל שהתארכה בשל החשש מנפילת הממשלה, ולהשיב את כל החטופים הביתה בבת אחת, בלי פעימות אכזריות.
אם אפשר היה לסיים את המלחמה מול איראן בלי להכריעה, ואם אפשר היה להגיע להפסקת אש מול חיזבאללה על אף שהוא לא חוסל סופית, אפשר וצריך, עם קצת עזרה מטראמפ, לסיים סוף־סוף את המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל ולהשיב את הבנות והבנים לגבולם.
התרעות פיקוד העורף