שתי רגליים שצריך לנטרל: התוכנית המלאה להכרעת חמאס נחשפת | עמית יגור

בואו נדבר על נתונים ומה המסקנות המתבקשות מהם: המאמץ הצבאי במתכונתו הנוכחית מיצה את עצמו, כשהמטרה של מניעת סיכון לחטופים עומדת ראשונה בסדר העדיפויות. המשמעות: חמאס מרוכז וחי ב"אי" של העיר עזה, למחנות המרכז, דיר אל בלח ומערב העיר חאן יונס, וישראל אינה מעוניינת להיכנס לשם צבאית מחשש לסיכון חיי החטופים.

חמאס נמצא בגבו אל הקיר - הפעיל השבוע את קמפיין "יום הדין" שלו בחוסר של נדבך אחד (קמפיין ההרעבה מינוס איום בחיי חטופים) שנועד לכפות על ישראל את סיום המלחמה מבחוץ באמצעות פנייה לרגש העולמי.

בחמאס עצמו, יש משנה תוקף וחשיבות לחמאס חו"ל (היושב בקטאר ונמצא על הקו לטורקיה כולל פגישה רבת משתתפים אתמול עם שר החוץ הטורקי באיסטנבול), והוא שותף מלא אם לא גורם מכריע בהחלטות.

האוכלוסייה בעזה היא הן המגן של חמאס (מסתווה בתוכה ומשתמש בה ככלי מול העולם) והן הקלף שלו לשימור ריבונותו ושמירת הרלוונטיות שלו כשליט בעזה.

הסיוע ההומניטרי הוא האמצעי שלו לשימור המרות שלו על האוכלוסייה, וכך גם לשימור ריבונותו והאמונה שלו שיש עדיין סיכוי לצאת מהמערכה כגורם המשפיע ברצועה.

מדינת ישראל לא ראתה את הנולד (שהיה די צפוי) התעוררה מאוחר מאוד, ונכשלה במתן יוזמה/מענה לקמפיין הרעב של חמאס, דבר שהביא (ועדיין) לסחף בינ"ל מסוכן שפתח פתח לעלייה מחדש של אנטישמיות ושאינו רק נקודתי אלא יכול להישאר עימנו גם לאחר שהמערכה בעזה תסתיים.

טרם יצרנו היפוך בתודעה של חמאס, והוא סבור שלמרות הפגיעה הקשה שחווה יש לו סיכוי אמיתי להישאר ברצועה כגורם המשפיע גם ביום שאחרי.

בניתוח מושכל של הצד השני ניתן לזהות את מוקדי הכוח שלו: רגל אחת, האוכלוסייה בעזה והשליטה עליה. רגל שנייה, חמאס חו"ל שיכול לקבל החלטות בחופשיות וללא לחץ לסיום המערכה, ולהיתמך בסיוע ובעצות ממדינות "האחים המוסלמים". תמיכה שקטה של המתווכות בהישארותו ברצועה (גורם פוליטי/צבאי) והתמיכה המשמעותית לה זוכה חמאס בקרב אוכלוסיית איו"ש (רלוונטי גם לסוגיית "המדינה הפלסטינית").

---

כדי להביא את חמאס לשחרור חטופים מנקודת מבט של מפסיד שמנסה לעצור את הסחף השלילי ולא מנקודת מבט של מנצח שמכתיב תנאים, נדרש היפוך תודעתי בשורות חמאס.

הלחץ הצבאי לא ייצור היפוך תודעתי, בטח לא כל עוד חמאס נמנע מעימות ישיר בשטח עם כוחותינו (שומר כוחות ליום שאחרי) וזוכה להצלחות בגביית מחירים קשים מישראל בלוחמת גרילה (שיכולה להימשך שנים).

היפוך תודעתי אצל חמאס משמעותו הקטנת הפוטנציאל שיש לו בראייתו לצאת על רגליו מהמלחמה, ותחילת הרהור בחלופות נוספות. הוא יקרה אם יהיה איום כפול: הראשון על שרידות תנועת חמאס כולה (כולל חו"ל) והשני על מידת הדומיננטיות שלה ביום שאחרי (מרכיב הריבונות).

בשל מצבו הנוכחי בשטח, אם אנשי חמאס עזה יראו לנגד עיניהם חלופות נוספות למצב הנוכחי, הן בהחלט עשויות להוות משקל נגד להמשך לוחמת הגרילה והחיים ברצועת עזה המפורקת (גם ביום שאחרי).

חמאס מנהל מלחמה לכל דבר בזירה התודעתית שמשקלה בעולם של היום שווה ערך לזו בזירה הצבאית, ואילו מדינת ישראל לא שם, ושהיא שם היא נוקטת במדיניות של התרסה והתנגדות.

אם כך, לאור הדברים, מה נדרש?

1. להביא את חמאס להיפוך תודעתי שבו הוא מנסה לעצור את הסחף ומסכים מיוזמתו לשחרור חטופים ואולי לפשרות נוספות. האמצעי העיקרי: לעבור לאסטרטגיה של "ייתור חמאס" ברצועה בעיני הציבור בעזה (ולא אסטרטגיה שמעניקה לו רלוונטיות כיריב "שווה" מול ישראל) - כלומר: חמאס אינו עוד גורם בלעדי בשטח, ולא על פיו יישק דבר בהכרח.

הדרכים להשיג זאת:

א. האוכלוסייה צריכה לראות מול העיניים גורמים נוספים – מיליציות, ארה"ב, ישראל שלהם יש מרות עליה, דבר שיביא לכרסום משמעותי בריבונות חמאס ובפוטנציאל שהוא רואה לעצמו ליום שאחרי.

ב. לא להתבלבל בין מי מחלק לציבור את הסיוע ההומניטרי לבין הכמויות שלו - יש חשיבות מכרעת למי מחלק את הסיוע ומי האוכלוסייה רואה מול העיניים. יש חשיבות פחותה משמעותית לכמויות כל עוד המתכונת הישנה של חלוקת הסיוע נשמרת במקביל. חשוב שארה"ב תשקול להשתמש ב-USAID המחודש שהיא חזרה בה מסגירתו המוחלטת כתחליף לאונר"א וכזרוע ביצועית אזרחית לכל דבר של הממשל בשטחים שכבר נמצאים בשליטת צה"ל. זו תגדיל דרמטית את הנגישות של הציבור העזתי למרכזים (בשונה מהמצב כעת) ותשמש גם כהכנה תשתיתית לועדה האזרחית בהובלתה שתנהל את עזה ביום שאחרי.

ג. הצפת הרצועה בסיוע הומניטרי (זה כבר נעשה) - כלי לניטרול אחד האמצעים העיקריים שברשות חמאס לכפיית סיום המלחמה על ישראל וצעד נוסף ב"ייתור חמאס". חמאס אמנם יגזור קופון שמאפשר לו לממן משכורות לפעיליו, אולם הצפת הרצועה תמנע ממנו מלהפוך להיות הגורם הבלעדי בחלוקת המזון שיימצא בשפע ברצועה, ומכאן התחרות על ליבו של הציבור תהיה חלוקה בחינם של מזון וסיוע במרכזי הסיוע לעומת חלוקה במחירי חמאס עם המס שהוא משית על המוצרים. סביר שהציבור יצביע ברגליים.

2. יצירת חלופות קונקרטיות למצב הנוכחי, שמטרתן ליצור מרחב התלבטות מעשי הן לאנשי חמאס ברצועה והן לציבור בעזה. היה מקום לעשות זאת מזמן אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. מה זה אומר:

גיבוש "חבילת הגלייה" לאנשי חמאס הכוללת מדינה קולטת ומענק כספי מוגבל. זה ייצור (סוף סוף) דילמה אמיתית בקרב אנשי חמאס ברצועה ויערער את הביטחון בהמשך ההישארות והלחימה.

גיבוש "חבילת הגירה מרצון" מי שירצה מהציבור יכול יהיה לבחור בה- מדינות קולטות, מענקי דיור, תעסוקה וחינוך. אלף הראשונים שיעזבו ודיווחו לאחור על התנאים החדשים ועל קליטה מוצלחת, יביאו להערכתי לגל של עזיבה מרצון. וזה מהותי מאוד.

אלו הם הכלים המאיימים ביותר על חמאס, היות שהם יפוררו אותו מבפנים, והוא ינסה לעצור את הסחף באמצעות שחרור חטופים.

4. קמפיין תודעתי בינ"ל אפקטיבי נגד הקמת "מדינה פלסטינית" בעיתוי הנוכחי שינוהל ע"י צוות משימה ייעודי שיוקם לשם כך - לא קמפיין מתריס, אלא שימוש בחטופים ששוחררו ובבני משפחותיהם (אם ירצו כמובן, ויש כאלו שכבר החלו להתבטא בסוגיה) שיביעו התנגדות לרעיון, ולצידם שיקוף תמונת מצב חמאס באיו"ש ע"פ סקרי דעת קהל פלסטינים שהתפרסמו לאחרונה (יש מספרים ויש גרפים - רק צריך להשתמש בהם).

5. הרחבת הסכמי אברהם כבר עכשיו כדי להציב משקל נגד במאזן הבינ"ל שיאפשר להשלים את ההיפוך התודעתי של חמאס. לפחות להתחיל. יש משמעות רבה להרחבת נורמליזציה של מדינות ערביות/מוסלמיות עם ישראל דווקא בעיתוי שבו העולם המערבי (לא כולו) יוצא נגדה וזהו משקל נגד חיוני וחשוב מאוד למעמדה של ישראל בזירה הבינ"ל.

חיוני שהמתווה המוצע אם אכן יאומץ, ייושם במקביל ולא בטור. יש חשיבות מכרעת לשיטת היישום ולמשך הזמן, כשעלינו לחתור לסיום מהיר של המערכה בעזה ולהיכנס ליום שאחרי. להערכתי זה אפשרי, במיוחד עתה כשחמאס בגבו אל הקיר, וכשארה"ב מעניקה לישראל, בינתיים, אשראי בלתי מוגבל.