כן, מזרחים מופלים במדינת ישראל. לא מן הנמנע שהיו אף מקרים דומים בעבר שלא צולמו, ובהם "הנחת אשכנזי", בן קיבוץ או בן התנחלות, ניתנה למפרע. כן, אזריה המזרחי אינו האשם היחיד בעיני באירוע הירי. איתו היו צריכים לשבת על ספסל הנאשמים ולהיענש מפקדים שזנחו את הזירה והותירו אותה לפיקוד מתנחלי חברון, כמו גם אותם פוליטיקאים שטענו בזמנו כי מחבל שבא להרוג - דינו מוות. אבל אזריה הוא שירה בסופו של דבר במחבל המנוטרל והביא לידי מותו. עורכי דינו הם שבחרו לא להפנות אצבע מאשימה להשפעתם הרעה של המתנחלים עליו. איך שלא נהפוך את זה, אזריה הוא האשם המרכזי.
הטענה כי אזריה ומשפחתו הוטלו אל ואקום שהוביל אותם לאמץ באופן בלתי מודע ומתוך רפיון את הרוח האלימה והגזענית שמסביבם היא בלתי נכונה וגם בלתי מוסרית. ראשית, משפחת אזריה לא הופקרה. הצבא העמיד לרשותו של החייל היורה את אבי עמירם, אחד מעורכי הדין הפליליים המנוסים בארץ. אך המשפחה בחרה מרצונה להפקיד את גורלה בידיו של שרון גל. כפי שפורסם, הרמטכ"ל עצמו דאג לוודא כי אזריה יוצא לחופשות למשפחתו. נוסף על כך, כפי שפורסם, הצבא הציע סיוע כספי למשפחה כדי לעזור לה במשבר הכלכלי שאליו נקלעה. גם כאן דחתה המשפחה את הסיוע והכפיפה עצמה לחסדי מימון ההמונים.
כל ניסיון לקחת את הסיפור של אזריה לעניין האפליה העדתית מקבע את תדמיתם של המזרחים כילידים חסרי בינה, שנסחפים אחר דמויות כוחניות. בדיוק אותם דימויים שהולבשו עליהם עם עלייתם ארצה בשנות ה-50 ומשמשים עד היום להדרתם. אבל האמת רחוקה מכך. מזרחים פטריוטים ובעלי מידות טובות יש למכביר: רמטכ"ל, חיילים אמיצים מן השורה, שופטים בבית המשפט העליון, עורכי דין, אמנים ועוד. רבים מהם גדלו בתנאים לא קלים, אך מעולם לא איבדו את יכולת ההבחנה בין טוב לרע, שהיא חלק בלתי נפרד ממה שספגו בביתם.
התרעות פיקוד העורף