אז שוב טעיתי. פרשת אזריה משמשת כזרז להתפרצות אופל שמחשיך את כל שמי ישראל. גל ברבריות קמאית חסרת דעת סוחף את ההמון וגורף אחריו את מי שאמור היה להיות אליטה. אך על האליטה להנהיג - להציב מערכת ערכים גבוהים ולגייס אליה את ההמון – ולא להתחנף לאחרון תגרני האספסוף.
שני ערכים מצריכים תשומת לב מיוחדת: ממלכתיות וכור ההיתוך. לא די שהממלכתיות מושלכת לצדי הדרך כנעל ישנה ובלויה, אלא שהדבר אינו נעשה יותר בהסתר. ממלאי תפקידים בכירים ברשויות המבצעת והמחוקקת מתחרים בינם לבין עצמם בגלוי על רמיסת הממלכתיות. ואם בעבר היה כור ההיתוך פרויקט לאומי מוביל - בניית עם ראוי לשמו מתוך אסופת שבטים גלותיים - הרי היום השבטים אינם חפצים עוד בבניית ציוויליזציה עברית ריבונית. ומי שאמור להיות מנהיגות לאומית נוהה אחר השבטים ואינו נאבק עוד לבניית עם אחד, בוגר, טוב יותר.
האתגר הקיומי הנוכחי של ישראל אינו חיצוני, אלא פנימי. לא צבא זר יחסלנו, אלא קריסת כור ההיתוך והממלכתיות בידי השבטים ובידי המפרשים את המונח "מנהיגות" כ"לחזר אחר אחרון המצביעים" במקום "לחנך את אחרון האזרחים". סכינאי עלוב מחברון אינו איום קיומי. מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
מי שמביט היום מחלונו מתקשה לראות ארץ שמצדיקה הגנה והקרבה. לשם מה ההקרבה? לשם הגנה על האופל שבחלון? איה אותה ארץ, איפה אותה שמש? ודאי ניטל זיווה. איזנקוט הוא מצביא המלחמה על הבית. המלחמה על הממלכתיות וכור ההיתוך. המלחמה על כך שישראל הראויה לשמה תמשיך להתקיים. ובמלחמה הזו אני חייל של איזנקוט.
התרעות פיקוד העורף