לפעמים ידית ההילוכים ברכב שלך נתקעת. זה קורה. במקרה הכי גרוע, אתה הולך למוסך, שם כמה מאות, אולי אפילו כמה אלפים, והכל חוזר לעבוד. ואז המוסכניק מספק לך משפט סתום כמו "הסנכרון בין גלגל השיניים הקדמי הצדי והימני האחורי לא עבד". אתה לא מבין הרבה, משלם והולך מרוצה כי הרכב נוסע.
"סנכרון" זו מילת המפתח. ברכב, במנוע, אפשר לתקן, אבל כשיש פגם בסנכרון אצל הבן־אדם, בעיקר בין המוח לפה, זו בעיה. התיקון הוא לא פשוט. הוא דורש הרבה יותר מסתם מוסך.
דיברתי עם ברקוביץ' לאחר הסערה שיצר כי לא האמנתי למה שסיפרו לי שאמר. והוא אמר לי: "אני נשבע לך באלוהים שלא התכוונתי לפגוע. אמרתי מילה אחת בלבד, אחרי כל השנים שהוא התעלל בי בתקשורת, שאני אזכור אותו בזכות הסמל המסחרי שלו - הפוני והתסרוקת".
בשלב הזה קיבלתי עצבים, ובאותה שיחה אמרתי לו: "תגיד, אתה פסיכי? מה, אתה גולם? אתה עוד חוזר על זה וחושב שזה בסדר?" אבל זהו, שברקוביץ' לא חושב שאמר משהו לא תקין, שאמר משהו שהוא לא נסבל, שאמר משהו פוגעני. האיש פשוט לא מבין את מצבו. לא מבין את חומרת דבריו. הוא מתנהל כאילו מותר לו הכל. משחק באג'נדה של יושר. "אני לא צבוע", הוא אמר לי אתמול. אבל לפעמים, מר ברקוביץ', עדיף להיות צבוע ולא גולם חסר טעם.
ברקוביץ', הפעם הסרחת את המדיה. אני מזוהה כאחד ממליצי היושר שלך לאורך השנים, אבל הפעם לא פגעת רק במת מאיר איינשטיין זכרונו לברכה. אפילו לא באשתו ובבנותיו. פגעת בי, כי מאיר היה חבר כאח לי. מאיר היה מודל לחיקוי עבורי. מאיר היה איש אשכולות מלא חמלה. ביקורתי, אסרטיבי, חכם, שנון, חד, מקצוען, שאפתן. ואתה? את מי זה מעניין מה אתה זוכר ממנו? את מי זה מעניין לשמוע אותך מדבר ככה על אדם שרגע לפני נטמן באדמה, כשהוא מותיר אחריו משפחה, בנות ונכדים?
ברקוביץ', פגעת במשפחת איינשטיין. פגעת בעולם הספורט. אבל בעיקר פגעת שוב בעצמך. על הדבר הזה, שאתה לא מייחס לו חשיבות וטוען כי לא התכוונת, אתה צריך להתבייש. תבחר אצל מי אתה מתחיל את "מסע ההתנצלות", כדי שיהיה מישהו שימחל. ויפה שעה אחת קודם.
התרעות פיקוד העורף