הסיבה הראשונה קשורה לתנא המפורסם רבי עקיבא, שהעמיד 24 אלף תלמידים, ולצערנו כולם מתו בין פסח לשבועות במגיפה, שהייתה עונש על כך ש"לא נהגו כבוד זה בזה". מאחר וביום ל"ג בעומר פסקה המגיפה, הפך יום זה ליום שמחה וחג.
הסיבה השנייה קשורה לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מתלמידי רבי עקיבא המעטים ששרדו את המגיפה. רבי שמעון התייחד בכך שחיבר את ספר הזוהר הקדוש, וכך הנחיל לנו את הזכות ללמוד לא רק את התורה הנגלית, אלא גם את פנימיותה. יום ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, ומאחר שביום זה הוא גילה סודות רבים ועמוקים, הפך יום זה ליום הילולא ושמחה.
לכאורה, מדובר בשתי התרחשויות שונות, בזמנים שונים, שקרו לאישים שונים, סביב נושאים שכלל אינם קשורים זה בזה. רק ב"מקרה" הם נפלו יחד על ל"ג בעומר. זהו, שלא. הסיבה שנענשו תלמידי רבי עקיבא היא משום שלא השכילו לקיים את מצוות רבם "ואהבת לרעך כמוך". ללא לימוד פנימיות התורה קשה עד בלתי אפשרי לקיים את המצווה הזאת.
מדורת ל"ג בעומר מרככת לא רק תפוח אדמה ומרשמלו. אור מדורת פנימיות התורה, שהצית רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, מרכך גם את מעטה הגוף הגשמי החוצץ והאוטם ומאפשר לאורה הנסתר של הנשמה לבצבץ ולהאיר. וכשהנשמה מאירה, "ואהבת לרעך כמוך" איננה רק ססמה יפה, אלא מציאות חיים אמיתית.
דווקא כאשר רוח - הפירוד והמחלוקת - נושבת קרירה, עלינו להוסיף עוד קיסם למדורה, מדורת האחדות של ל"ג בעומר!
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" ת"א
התרעות פיקוד העורף