ההסתדרות ספגה מהתקשורת ומחלק מארגוני הנכים ביקורת קשה מאז שיצאה לפני שבוע לקמפיין חוצות בעד הנכים והקשישים. טענו נגדה שהיו"ר שלה משתמש במצוקת הנכים כדי לתפור לעצמו תדמית של מגן החלשים, כשלמעשה אין בכוונתו לגרור את המגזר הציבורי להשבתה למענם. אבל בדיעבד התברר כי בלי ההסתדרות אין למגזרים החלשים ביותר בחברה שום סיכוי להגיע להישגים של ממש מול הממשלה הנוכחית.
יש קו מנחה משותף בין משרד ראש הממשלה לבין משרד האוצר: סדר עדיפויות שממקם את מדינת הרווחה ואת אחריות המדינה לחלשים שבה במקום נמוך מאוד. שני המשרדים הללו, ובעיקר לשכות נתניהו וכחלון, לא דיברו בקול אחד לאורך המשבר. כחלון היה נדיב יותר בחלוקת התקציב לפתרון המשבר מכפי שהיה נתניהו, אבל הוא לא התייצב נגד התבטאויות מקוממות כמו זו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, שאמר: "אם ניתן יותר כסף לנכים יהיו יותר נכים", וגם של היועץ של נתניהו, פרופ' אבי שמחון, שאמר: "אי אפשר להשוות קצבה לשכר מינימום כי קצבה מקבלים ושכר מרוויחים". שר האוצר בחר לשבת על הגדר ואמר "אני הקציתי את הכסף", כלומר שנתניהו ישבור את הראש עם הנכים.
אבל הכסף עלוב. מהם ארבעה מיליארד שקל הנפרשים על פני ארבע שנים בתקציב מדינה? לממשלת ישראל אין חמלה חברתית. המדיניות הנושבת מלשכת נתניהו וממשרד האוצר "לא סופרת" את השכבות החלשות. ניסנקורן יצר תקדים חיובי, והמאבק הקרוב והחשוב עוד יותר שלו הוא למען הקשישים. להביא את משרדי האוצר, הבריאות והרווחה לחתום על רפורמה מקיפה בתחום הסיעוד, שתבטיח חוק ביטוח סיעוד ממלכתי, וגם להעלאת קצבאות הזקנה. שיהיה לו, ולנו, בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף