בעשור האחרון צמחה הכלכלה הסינית בשיעורים של שתי ספרות. חלק מצמיחה זו ניתן לזקוף לטובת ההשקעה המסיבית בתשתיות - כבישים, רכבות מהירות, מתקני אנרגיה קונבנציונלית ומתחדשת. הסינים הצטיידו במכוניות פרטיות, במקרר, בטלוויזיה עם מסך ענק, במכונת כביסה ועוד, וצריכת החשמל עלתה בקצב מסחרר.
אחד הפתרונות לאספקת האנרגיה המסיבית הזו הוא בניית סכרים הידרו־אלקטריים. סכרים אלו דרשו הזזה של 1.3 מיליון איש ו־100 כפרים וכן החרבת בתים ב־12 ערים. אבל הקמת הסכרים דרשה לא רק תנועת הגירה מסיבית, אלא גם הסיטה ערוצי נהרות, הכחידה בתי גידול וגרמה לעליית מפלס הנהר בכ־100 מטר, וכל זה למען התקנת 32 טורבינות עם הספק מותקן של 22,400 מגה־ואט. אם משווים לישראל, מתקן הידרו־אלקטרי של סכר אחד שווה לכל אספקת החשמל שלנו.
אבל סין לא רק שופעת אנרגיה מזהמת. בימים אלו היא גם מלאה בבקבוקי פלסטיק. מאחר שבשום עיר בסין התושבים לא שותים מים מהברז, כאמור בגלל הזיהום שחלחל גם למקורות המים, בסין נמכרים מיליארדי בקבוקים ביום והארץ מלאה בהם. הבקבוקים הריקים מפוזרים במדינה, זרוקים בנהרות ובגנים, ובימים אלו הממשלה הסינית מתחילה להיות מודעת לכך. שוק מיחזור הפלסטיק בסין הפך בשנה האחרונה משגשג, ויזמים שולים מאיי הפלסטיק בנהרות את הפלסטיק למיחזור.
סין, שטובעת בתוך זיהום האוויר של עצמה, מפסידה מיליארדי שעות עבודה בעמידה בפקקים ושוקעת בהררי פסולת פלסטיק - מנסה לשנות כיוון. אפילו היא מבינה בימים אלו את משמעות הזיהום. היעדים שהציב לעצמו הממשל הסיני כוללים הטמעת אנרגיות מתחדשות, מיחזור, שכולל איסור יבוא בקבוקים מחוץ למדינה, ועוד. בפועל, בשטח כבר נראה שיפור. סין מראה נתוני שיא של מכירות של יותר מחצי מיליון רכבים חשמליים שנמכרו בשנת 2016, ובמקביל מציבה יעד של איסור מכירת מכוניות פרטיות עם מנוע שריפה פנימית כבר בשנים הקרובות.
סין גם מגבירה את המיחזור של אשפתה שלה במקום לשמש כפח האשפה העולמי. מתברר שכשהסינים רוצים - הם פשוט עושים, בניגוד למדינות רבות בעולם, לרבות ישראל. האבסורד יהיה שבסוף נגלה שסין, עם כל הבעיות שלה, אט־אט הופכת למדינה נקייה, שמצליחה לפזר את העננה השחורה מעליה ולהחזיר את השמיים הכחולים.
התרעות פיקוד העורף