ניקוי אורוות נוסח סעודיה

מיד אחר כך פורסמה הודעה על מעצר חשודים. 11 נסיכים מבני משפחת המלוכה, ארבעה שרים מכהנים, ועוד עשרות שרים או בכירי ממשל לשעבר. מדובר בנושאי המשרות הבכירות ביותר בשירות הציבורי ובבני המשפחה המלכותית, ולמרות זאת, לא פורסמו שמותיהם, ובעיקר לא סעיפי האישום נגדם. הדלפות לימדו כי אחד מהם הוא הנסיך אלווליד בן טלאל, מיליארדר מעשרת עשירי העולם. להראותכם, שהכלל השני במאבק נגד שחיתות בסעודיה הוא חוסר שקיפות.

כמה ימים אחר כך הודלף לעיתונות האמריקאית כי החקירות נמשכות, ובכוונת התביעה להחרים מכלל העצורים כספי מעילה בסך 800 מיליארד דולר. זה הכלל השלישי במסע נגד שחיתות: לקבוע את עונשו של נחקר עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום.

בשארה (61) הוא אינטלקטואל מחונן, הוגה דעות, שהפך לפוליטיקאי מעורר מחלוקת עד שהסתבך עם רשויות הביטחון בישראל. חייו הפוליטיים ראויים לביוגרפיה, שמן הסתם תיכתב ביום מן הימים. בזמן שבו רבים בישראל ניסו לפרש את המשטר הסורי, הוא הלך ונפגש עם מנהיגיו. מפיו נודע לי בזמנו טוב מכולם מה מתרחש בדמשק ומהם באמת הכוחות שמניעים את בשאר אסד. אלמלא הסתבך בעבירת ביטחון חמורה בזמן מלחמה, יכול היה הח"כ מנצרת ללמדנו רבות על המתרחש אצל שכנינו. ידע ותובנות כשלו נדיר לשמוע מפי ישראלים.

בחזרה לעניין הסעודי: כאשר דמות כמוהו, המזוהה עם המשטר הקטארי ומצויה בענייניו האינטימיים, מטיפה לסעודיה, עולה חשד כי קריאתו לא נועדה לקדם דמוקרטיה, אלא לשמש כלי ניגוח בידי שולחיו. זאת הטרגדיה של המשטרים הערביים, וזאת גם הטרגדיה של עזמי בשארה. הוא ניחן בשלל כלים ותכונות להיות דמות פורצת דרך בשירותם של ערבים וישראלים כאחד, אבל מצא את עצמו הרחק מכאן, כלוא בכלוב של זהב. והמשטרים הערביים? ניתנו בידיהם עשרות שנים כדי למצוא את הדרך להוביל את עמיהם לעתיד טוב יותר. במקום זאת, הם בחרו לנהל אותם בדרך של כיבוש פנימי ועריצות.

דמוקרטיה היא תפיסת חיים הדורשת הפנמה. שני עקרונות עליונים היא קבעה לחסידיה. אדם חופשי לעשות כרצונו, כל עוד אינו פועל על חשבון האחר, והמדינה קמה כדי לשרת את האזרח, ולא כדי שישרת אותה. ספק אם האנשים שמנהלים בימים אלה את סעודיה אכן חולמים על הרעיונות האלה. ואם כן, האם הם יודעים לנהל מאבק בשחיתות, שאיננו חיסול חשבונות עם בני אגף אחר במשפחה. אפילו הפרדת רשויות לא קיימת אצלם. גם לא אופוזיציה פוליטית. ולא רק אצלם. במשטרים האלה המדינה חופשית לעשות כרצונה, גם אם היא מפריעה לאזרח לנהל את ענייניו.