את הדברים הללו אמר איזנקוט לאחר פרק מקדים של התייחסות למכתב השמיניסטים, שהצהירו כי יסרבו להתגייס לצה"ל. הפנייה אולי הייתה ישירות אליהם, אך המסרים הביקורתיים כוונו, כבר מהשלב הזה, כלפי ברק. לא סתם בחר איזנקוט להמתין בתגובה לברק. היו שהמליצו שיגיב מיד לאמירות של ראש הממשלה לשעבר, בטח כשמדובר בנושא כל כך טעון, העוסק בסרבנות פוליטית.
אבל את החשבון להסתבכות הפוליטית התורנית, וגם ביקורת על הדברים שנאמרו מצד הרמטכ"ל לשעבר, צריך היה לסגור, וכך קרה, בקצב של איזנקוט.
ואם כבר באופוזיציה עסקינן, נדמה שגם את האמירה הביקורתית של איזנקוט, שלפיה "הקריאות להפעיל במצב הנוכחי יותר כוח ברצועת עזה אינן אחראיות", הוא כיוון בעיקר לשם.
אם לפני שנה וחצי אחד מקציניו היה מספר לאיזנקוט שהוא ושר הביטחון ליברמן יפעלו בהסכמה מלאה בכל הקשור למדיניות האזרחית ולתגובה הצבאית ברצועת עזה, הוא היה שולח אותו בחזרה לטירונות. אם אותו קצין גם היה אומר לו שיו"ר המחנה הציוני ויאיר לפיד יתייצבו בעניין הזה מצד ימין לליברמן, זה כבר היה נגמר בכלא שש.
את פרק הנאום, נסיים בממשל אחר, רחוק מכאן, בטהרן. נאמן למדיניות שנקבעה, לשמור על איפוק בכל הקשור לאירועים באיראן (חוץ מראש הממשלה, שלא התאפק), לא התייחס הרמטכ"ל לאירועים שם בצורה ישירה. אבל איזנקוט עקץ בצורה אחרת ומסר כי איראן משקיעה מיליארדי דולרים מדי שנה בסוריה, עוד כמיליארד בחיזבאללה, מאות מיליונים בעיראק ובתימן, ולאחרונה הגדילה את התקציב לעזה ל־100 מיליון דולר לפחות.
איזנקוט לא סתם בחר לפרט בנתונים, שחלקם כבר התפרסמו בעבר. המסר, כך נראה, כוון לעם באיראן: בזמן שאתם מפגינים על הלחם ועלות המחיה בכיכרות, לשלטון שלכם יש הרבה כסף בשביל טילים ופצמ"רים, כמעט לכל דורש.
התרעות פיקוד העורף