בחלקו השני של המאמר עמד סטיבנס על הסכנה המחריפה ליהודי אירופה מהחיידק האנטישמי המתפשט בה, בין היתר, כתוצאה מגידול שיעור המוסלמים ביבשת. מסקנתו: "יהודים אינם יכולים לסמוך בענייני ביטחונם על טוב לבם של זרים, כל שכן של פוליטיקאים גרמנים או צרפתים". לכן עבור היהודים מדינת ישראל איננה עניין של מותרות, אלא של ביטחון. יהיו מי שיטענו שגם ישראל איננה מקום מבטחים מוחלט, בהתחשב בסביבה הקיצונית שהיא נמצאת בה, אך עוצמתה הכוללת, ולא רק הצבאית, מעמידה את ביטחון אזרחיה על רף גבוה בהרבה מזה של הביטחון הווירטואלי של היהודים באירופה.
וזה מביא אותנו לפורטמן. אמריקה אומנם שונה מאירופה, ואחוזי התמיכה בישראל גבוהים, אבל גם בה יש תופעות מתפשטות של אנטישמיות, הן מימין והן משמאל. בימין הקיצוני, הניאו־נאצי בחלקו, המפרש בטעות את קריאתו של הנשיא טראמפ ל־America First ברוח "גרמניה מעל לכל", זו בעיקר האנטישמיות הקלאסית שארצות הברית ידעה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, שדעכה בשנות מלחמת העולם השנייה ואחריה, ועכשיו מרימה ראש מחדש - אולי מפני שיהודי אמריקה זכו מאז במעמד כלכלי ופוליטי חסר תקדים.
ברם, התופעה המסוכנת כרגע יותר היא דווקא זו שבאה מכיוון השמאל בעיקר, אבל לא רק, בדמות ה־BDS – לא רק מפני שמחרחריה טוענים שהיא אינה אנטישמית אלא "רק" אנטי־ישראלית, אלא גם מפני שיהודים ליברליים טובים, והם הרוב, ממאנים להודות שמדובר בהתגלמות אותה אנטישמיות חייתית של הימין הקיצוני בלבוש אחר, ושמטרתו החד־משמעית היא חיסול מדינת ישראל והעם היהודי. הרעל של ה־BDS מתפשט גם בערוצים נוספים: כך החרימו לאחרונה גורמים אמריקאיים בשמאל שמתיימרים לפעול נגד גזענות את ליגה נגד השמצה מפני שהיא גוף יהודי שתומך במדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף