כסייעת וכאמא, אני לא מצליחה להבין איך אדם מסוגל לפגוע בגוזלים הקטנים האלה. התפקיד שלנו הוא לאהוב אותם, לטפל בהם ולטפח אותם. כיצד אפשר לבגוד בצורה מזעזעת כל כך בתפקיד הזה? מנגד, אני חייבת לומר – זה נדיר. רובנו לא מפלצות. יש פה המון סייעות וגננות עדינות ומתחשבות, שמגיעות בכל בוקר לעבודה ונותנות את הלב לגוזלים שלכם.
רובנו מגיעות לגנים כשרק טובת הילד עומדת לנגד עינינו. אני עובדת במקום שבו מנהלת הגן מקפידה על הפסקות לצוות שלה בבקרים ובצהריים. כל הפסקה כזו חשובה לאין שיעור, לא כדי להתבטל, אלא כדי להתמלא באנרגיות מחודשות. זה לא קל לטפל בילדים, ומי שתגיד שהתמודדות עם עשרות פעוטות היא לא ביג דיל, פשוט משקרת.
אבל עם זאת, ישנן דרכים להתמודד עם הקושי והשחיקה. בין היתר, מנהלת גן חייבת להיות עם האצבע על הדופק כל הזמן. לערוך ישיבות צוות קבועות, לבדוק מי מנשות הצוות מרגישה תשושה או שעובר עליה משהו לא טוב. צריך להתקין מצלמות אבטחה פנימיות עבור הגננת, כדי שתפקח מקרוב, גם בהיעדרה, על המתרחש בגן שלה. גם ההורים צריכים להיות דרוכים, לדובב את הילדים אם אפשר, לבדוק סימנים על הגוף אם יש, ואם רואים משהו – שריטה, פצע, לשאול. פשוט לשאול. את הסייעת, את הגננת, את הילד עצמו כמובן, ולנסות לברר מה קרה.
אני לא משלה את עצמי. יכול להיות שהפרסומים בשבועות האחרונים על האלימות בגנים יעזרו קצת. יכול להיות שלתקופה קצרה המצב ישתפר, אבל לטווח
הארוך, האלימות שקיימת בכמה מהמקומות האלה תמשיך להתקיים גם בעתיד. לכן, ההורים חייבים להמשיך להיות דרוכים ומנהלות הגנים חייבות להיות עם אצבע על הדופק ולוודא שהצוות שהן מעסיקות אוהב ילדים. פשוט אוהב אותם. זה לא כזה מסובך.
התרעות פיקוד העורף