הצעת חוק יסוד: הלאום מעוררת שלוש שאלות עיקריות: שאלת הנחיצות, שאלת העיתוי ושאלת נאותות התוכן. כיוון שמתקיימת הסכמה פנימית רחבה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, מהו הצורך בקיומו של חוק הצהרתי המשקף מציאות שאינה שנויה במחלוקת?

הצעת החוק מבארת שלעת הזאת "יש המבקשים לבטל את זכותו של העם היהודי לבית לאומי בארצו ואת ההכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי". אפשר להוסיף שגם מבית נשמעים קולות לא מעטים, בקרב המגזר הערבי ובקרב בעלי השקפות פוסט ציוניות או אנטי ציוניות, הקוראים לשינוי מהותי ולכינון "מדינת כל אזרחיה". כיוון שמקננת בקרב רוב הציבור (על פי ייצוגו בכנסת) תחושת סיכון, מבית ומחוץ, לשימור זהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, אין קושי מושגי עקרוני בחקיקת החוק.

יש הגורסים שהעיתוי אינו מוצלח. חוק היסוד עלול להגביר ולהרבות מחלוקות בתוככי המדינה פנימה ועם חלקים שונים ביהדות העולם מחוצה לה. החוק עלול להקים כלפי המדינה ביקורת חיצונית מצד אומות העולם. אכן, כמאמר קהלת, "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שם, פרק ג). אולם, בחינה אין קץ לה של "עיתוי מתאים" היא מתכון ברור לאפס מעשה נעדר כל תוחלת.

אשר לתוכני החוק: המצדדים בו סבורים שהוא יתרום לחיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל נוכח שחיקת זהות זו בפסיקות בית המשפט העליון בשני העשורים האחרונים; עוד אומרים המצדדים כי בהיעדר מעמד חוקתי למרכיבי הזהות היהודית של מדינת ישראל, מושתתת המדינה על מערכת ערכים חוקתית שאינה סימטרית. מנגד, המתנגדים סוברים שהחוק יקהה וינמיך את הזהות הדמוקרטית של המדינה ויציב אותה במדרג משני, תוך פגיעה בזכויות אדם ובמיוחד בזכויות בני המיעוטים.

אלה ואלה טועים. "מרכיבי הזהות היהודית" של המדינה אינם תלויים כל עיקר בהיקף התחולה של כללים ודינים דתיים. יחסי דת ומדינה, שמירת שבת וכשרות, דיני המעמד האישי וכיו"ב הם פועל יוצא של מערך הכוחות הפוליטי בכל עת נתונה. חוק היסוד, כפי שהבהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו, עוסק ב"זכויות הלאום" (חוק השבות, הסמל, הדגל, ההמנון וכיו"ב), לא בזכויות אישיות ולא באורח החיים במדינה.

הגדרת הזהות הלאומית של המדינה אינה צריכה להמעיט מאופייה הדמוקרטי. עד שתיכון חוקה מושלמת, אופייה הדמוקרטי של המדינה מעוגן בחוקי יסוד אחרים והוא נתמך היטב במשפט המקובל. כל זה אינו מייתר את הצורך לבחון היטב אם אין בחוק פרטים שמכוונים לצמצם או לפגוע בזכויות האישיות של מי מתושבי המדינה - תהא זהותם האתנית, מגדרית, דתית, עדתית אשר תהא. אם תיערך התאמה מדויקת גם בעניינים אלה, דומה שיהיה אפשר להשלים את המהלך החקיקתי.

הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בתל אביב וכיום באוניברסיטת אריאל בשומרון ויועץ מיוחד למשרד AYR

הגדרת הזהות הלאומית של המדינה אינה צריכה להמעיט מאופייה הדמוקרטי

אם אין בחוק הלאום פרטים שמכוונים לצמצם או לפגוע בזכויות האישיות של מי מתושבי המדינה - תהא זהותם אשר תהא - יהיה אפשר להשלים את המהלך החקיקתי