היאחזות בנקודת האור החשובה הזו, גורלית לכולנו. כי לא מתוך שנאה נצליח להנחיל את זיכרון השואה ולקחיה אלא מתוך התבוננות היסטורית מעמיקה. מה שחוללו הנאצים ליהודים הנו דבר חסר תקדים בתולדות האנושות, רצח עם בצורתו הקיצונית ביותר - מכונת מוות יעילה להחריד.
וכיום, כאשר מנהיגים חשובים מהעולם הנאור מתנהגים בעצמם באופן גזעני ופועלים לשכתב מחדש את ההיסטוריה המצולקת של עמם, במקומות רבים מדי מתרחשים מעשי רצח נוראיים ובמדינות מערביות האנטישמיות גואה וגואה, עלינו לעשות הכל כדי שטרגדיה כמו השואה לא תתרחש שוב, בשום זמן, בשום מקום ולשום עם.
שנת 2018 הייתה השנה בה נרצחו הכי הרבה יהודים על רקע אנטישמי מזה שנות דור ובזמן שזכר השואה הולך ונחלש, הסטריאוטיפים האנטישמיים ואירועי השנאה חיים וקיימים. ההרג בבתי התפילה ועל מפתן הבית, ניפוץ הקברים, ניתוץ האנדרטאות והאלימות המופגנת כלפי יהודים המתגוררים ברחבי העולם הפכו, לתדהמתנו, להיות דבר שבשגרה.
ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל ז"ל, אמר במצעד החיים ב- 1990: "לנצח אראה לנגד עיני את הילדים שכוחם כבר לא עמד להם לבכות, לנצח אראה את הקשישים שכוחם כבר לא עמד להם לעזור לילדים. לנצח אראה את האימהות והאבות, את הסבים והסבתות, את ילדי בית הספר הקטנים, את מוריהם, הצדיקים והטהורים. מנין נביא את הדמעות לבכות עליהם? למי יש את הכוח לבכות עליהם?"
לנו, לנו יש את הכוח לבכות על מליוני היהודים והלא יהודים שנספו בשואה. שמונים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה ועדיין זו חובתנו המוסרית לבכות על האובדן הגדול של נשים, גברים וטף שנקטפו בטרם עת.
הכוח לבכות ולהזכיר לדור העתיד לאחוז בלפיד הזיכרון בחוזקה ולהעביר אותו הלאה, כי בכל פעם שניצול או ניצולת שואה חולקים את סיפור הישרדותם עמנו, אנחנו יוצרים מורשת של תקווה. דור העדים החדש מסוגל ויכול להתעלות מעל גבולות דתיים, לאומיים, פוליטיים ותרבותיים. רק אז במצעד החיים בפולין מבינים זאת.
השואה אינה עוד אירוע היסטורי, אלא אנדרטה לאכזריות האנושית ולתהומות הרוע שבני האדם עלולים להידרדר אליהם. שישה מיליון הנרצחים מקרב העם היהודי, לצד מיליוני הקרבנות האחרים, מצווים עלינו לא להרפות ולא להתייאש.
התרעות פיקוד העורף