ימין מפונק. טיפש. מוכן לשרוף את המועדון. רק משום שרבנים ופוליטיקאים אכולי אגו מבקשים לאחוז זה בצווארו של זה. זה רע וזה מצער - וזה יכול להיגמר, להשקפתי, ממש לא טוב. אבל את כל הפירומנים האלה, התוצאה הקטסטרופלית לא מעניינת. כמו שמשון הגיבור, בזמנו, הם מוכנים שהבית כולו יקרוס; אם הם לא יקבלו את ליטרת הבשר שלדעתם מגיעה להם.

יכול להיות שחלק מן האנשים האלה, שעכשיו מעקמים את האף במעין התנשאות מזויפת, ויש גם כמה עיתונאים, חובשי כיפה, שמשתפים פעולה עם העליהום על ראש הממשלה, לא היו שם, אבל אני ראיתי את הדברים מקרוב. אני עוד זוכר, משיחות שקיימתי עם יצחק שמיר, שהולידו ספר בעריכתו של הסופר נתן שחם, מה עוללו לו מנהיגים מן הציונות הדתית; בעיקר הם, אבל לא רק הם. היו גם טיפוסים כמו יצחק מודעי שהקים “מפלגה” שכשלה, כמובן, אבל לא לפני שהיא אכלה קולות שיכולים היו להניב מנדטים כשרים.

התבוננתי אז, לדוגמה, בגאולה כהן ובחבריה בתחיה ופשוט לא האמנתי למראה עיניי. תחילה הם גרמו לקיצור כהונת ממשלתו של שמיר – ולאחר מכן הם הביאו לאובדן השלטון בגלל רסיסי מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. מעולם, אגב, לא שמעתי מילה של התנצלות מאלה שגרמו למהפך שהוליד את הסכמי אוסלו האומללים. הם קוננו והם הפגינו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי; מה שעלול לקרות לממשיכי דרכם גם היום.

והנה אני אומר את זה עכשיו: מי שלא למד לקח ממה שקרה ב־1992, אסור לו להישאר אפילו יום אחד נוסף על הגלגל. לא ייתכן ששוב יעבור מחנה הימין השפוי, הלא מתלהם, הרציונלי, את הטראומה שעברה עליו בעת ההיא. יצחק רבין וחבריו, ללא ספק נדהמו כשהם התבוננו בחרקירי שעושים יריביהם הפוליטיים. וכשהשלטון נפל לידיהם כפרי בשל, הם לא חשבו שצריכה להיות הכרעה דמוקרטית לפני שהולכים למהלכים הרי גורל. ערפאת הוחזר מתוניסיה לרצועת עזה, והחזון הציוני כולו עמד בפני קריסה. ואסור לשכוח, ממשלתו של רבין הוקמה בעזרת רוב חוסם ערבי, וזה יכול לקרות גם כעת. הצוות גנץ־לפיד עלול לעשות בדיוק את מה שעשה רבין. אני מעריך שתוכניות ל”היפרדות” כבר נמצאות במגירה שלהם; מוכנות להפעלה מיידית. אז יכול להיות שבזה רוצים כל אלה שמבקשים לטלטל את הספינה כדי שהשלטון יחליף ידיים, אבל זה לא מה שרוצה רוב מחנה הימין. “ההתחבטות האידיאולוגית” איננה נחלתו.

לרוב הציבור נוח עם מנהיגותו השקולה של בנימין נתניהו, הלא מתלהמת, הזהירה. בספר משלי נכתב “בתחבולות תעשה לך מלחמה”, ואני אומר שהיו לנו מספיק מלחמות ברירה. מנחם בגין הוביל אותנו למלחמת לבנון הראשונה המדממת, ואהוד אולמרט גרר אותנו למלחמת לבנון השנייה, שאף היא הסתיימה בפיאסקו גדול – ובוועדת חקירה. נתניהו, לוחם בסיירת מטכ”ל, ראה הרבה דם בשדות הקרב וגם חווה שכול, והתנהלותו בוודאי משקפת את כל אלה. ואם מישהו תהה, כשהטלפון האדום יצלצל, אני רוצה שהוא יהיה לידו. אולם מה שעוד חשוב לי לומר הוא שבמחנה השמאל אני אף פעם לא מוצא “התחבטויות” דומות; שם סדר היום לא משתנה, וזה מאוד מצער אותי. אינני רוצה בוויתור אפילו על שעל אדמה אחד בארץ ישראל לטובת ערבים שאף פעם לא קיימו כאן ישות לאומית, אבל זה יכול לקרות; אם לא תהיה התעשתות באותו פלג של הימין שמנסה עתה להצית אש גדולה מתחת לכיסאו של ראש הממשלה.

ימין מפונק: רבנים ופוליטיקאים אכולי אגו מבקשים לאחוז זה בצווארו של זה

מי שלא למד לקח ממה שקרה ב־1992, אסור לו להישאר אפילו יום נוסף על הגלגל. לא ייתכן שמחנה הימין שוב יעבור את הטראומה של אז