מערכת ניתוב: בספרו "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" כתב זיגמונד פרויד: ״ההמון הוא פתי וקל להשפעה, אין הוא ביקורתי, והבלתי סביר אינו קיים עבורו... מי שרוצה להשפיע עליו אינו זקוק לטיעונים לוגיים מתונים, אלא עליו להתבטא בצבעים עזים, להפריז, ולחזור שוב ושוב על אותם דברים".

אבל האם כל "ההמון" מושפע באותו אופן? מחקרים שנעשו לאחרונה מראים לנו שלא. ישנם הבדלים בינאישיים - הקשורים באינטליגנציה ותכונות אישיות מסוימות - המשפיעים על נטייתנו להאמין לפייק ניוז. בניגוד למה שמנסים להציג לנו, פייק ניוז אינן טענות שקריות. ממש לא. אין הכוונה שעכשיו אני אומר לכם שטראמפ אינו נשיא ארה"ב. זה יכול היה להיות מאוד פשוט אם זה היה המצב. הכוונה היא לכך שהפרשנות הסובייקטיבית של אנשים מתוקשרת לנו כעובדה ומכתיבה סדר יום.

למשל, בנאום שנשא טראמפ לאחר השבעתו הוא אמר שלהשבעה שלו הגיעו יותר אנשים מאשר לזו של אובמה - מה שעובדתית לא היה נכון. כשבוע לאחר ההשבעה נשמעה יועצת הנשיא, קליאן קונוויי, אומרת בתגובה לעיתונאי שעימת אותה עם העובדות: "לנו יש עובדות אלטרנטיביות" - משפט שייחרת בזיכרון הקולקטיבי שלנו עוד זמן רב. המראיין הגיב בכעס, ואמר שעובדות אלטרנטיביות לאמת הן שקרים. אבל כיום, בעידן הפוסט־אמת, התחושות שלנו לגבי טענה מסוימת משפיעות על הנכונות שלנו להאמין בה. באותו אופן, תומכי נתניהו ייטו להאמין לטענות כוזבות אם הציגו עמדה שלילית על בני גנץ, ותומכי גנץ ייטו להאמין לטענות כוזבות אם יש בהן אמירות נגד נתניהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: רונן זבולון, רויטרס

אבל מה חדש בזה, אתם בטח תוהים, הרי מאז ומתמיד לאנשים היו הטיות סובייקטיביות, הם שומעים מה שהם היו רוצים לשמוע ומעוותים את המידע הנאמר להם. זה אומנם נכון, אבל יכולת ההשפעה של פייק ניוז גדלה משמעותית מכיוון שסדר היום נקבע ברשתות החברתיות על ידי מובילי דעה, והאמת הסובייקטיבית שלהם מקבלת משקל הרבה יותר גבוה.

כיצד זה מתרחש? לכל אחד מאיתנו יש מערכת פלטור שונה של מידע. אנשים שונים יפרשו את אותה פיסת מידע בדרכים שונות. פרשנות זו מוטה על ידי הניסיון שלנו, האמונות שלנו ובעיקר התחושות שלנו. ככל שאנשים נולדו עם אותן אמונות ואותו עולם ערכים, ההטיות שלהם תהיינה באותו כיוון. זו הסיבה לכך שהפלסטינים מפרשים את "תוכנית המאה" כאסון לאומי אך נתניהו וטראמפ רואים אותה כהזדמנות הגדולה ביותר שנקרתה בפני העם הפלסטיני.

מה שאנו חווים כמציאות היא סימולציה של מה שקורה בעולם, וההטיות שלנו משחקות תפקיד מרכזי בסימולציה הזו. בפרט אצל אנשים שנותנים לתחושות שלהם משקל גבוה. אצלם תפיסת המציאות תהיה לקויה במיוחד, והפער בין המציאות האובייקטיבית ובין מה שהם חווים כמציאות יהיה גדול מאוד.

תהליכי עיוות המידע כמובן לא פסחו עלינו. אם ניקח לדוגמה את ליברמן, ששיחק בכיפופי ידיים עם נתניהו, לא הסכים להתפשר וגרר את מדינת ישראל לבחירות חוזרות. התנהגות זו יכולה להתפרש על ידי חלק מהאנשים כמעשה נבזי ומניפולטיבי ועל ידי חלק מהאנשים כמעשה אמיץ מעין כמוהו. מי שיצעק חזק יותר - הוא שיקבע את סדר היום ויוביל יותר אנשים להקשיב לו. אז איך אפשר לצעוק חזק יותר?

כללי הזהב ליצירת פייק ניוז. ראשית, חזרה על טענה באופן עקבי מגבירה את הסיכוי שאנשים יתפסו אותה כאמת, תופעה הידועה בשם "אשליה של אמת". כשחזרו על אותה טענה שקרית בפני נבדקים יום אחרי יום, הם נטו לדרג אותה כנכונה יותר עם כל יום שעבר. נבדקים מבלבלים בין מוכרות לנכונות. ככל שחזרו על אמירה כוזבת יותר פעמים, כך היא נטתה להיתפס כאמת ולדבוק בתודעה.

שנית, אפילו ידיעת האמת אינה מגינה מפני השפעה של פייק ניוז. ביכולתן של טענות שקריות לשבש את האמונות שלנו גם לאחר שהופרכו. גם כשנאמר לנבדקים במפורש שהמידע שניתן להם שקרי - הם המשיכו לאחוז בעמדותיהם המקוריות.
קשה להאמין? שמעו סיפור.

נטלי עבדה כאחות באחת מבתי החולים הגדולים בארץ. בשלב מסוים עלו על זה שהיא גונבת סמים מבית החולים שבו עבדה ומוכרת אותם ברחוב כדי לקנות בגדי מעצבים. כמובן שהיא פוטרה מעבודתה ופתחו נגדה בהליכים. כמה נטלי אמינה לדעתכם בין 1 ל־5? האם הייתם מוכנים להעסיק אותה? מניחה שלא. עכשיו שמעו עוד משהו. כל מה שסיפרתי לכם על נטלי היה שקר. הסיפור הזה לא היה ולא נברא.

עכשיו כשאשאל אתכם עד כמה נטלי אמינה, אתם ככל הנראה תתקנו, אבל לא תפתחו לוח חלק, הכתם על נטלי עדיין יישאר. מסתבר שאחוז גבוה של אנשים מתקשה מאוד לתקן את הרושם הראשוני שכבר נוצר והוא נוטה לדבוק בתודעה. עצוב, אבל זה האופן שבו עובדת המערכת הקוגניטיבית שלנו. טענות כוזבות ממשיכות להשפיע עלינו גם לאחר שהופרכו. בבחירות האחרונות בארה"ב הופצה ידיעה שעל פיה האפיפיור תומך בטראמפ. אנשים המשיכו להאמין בסיפור הזה הרבה אחרי שהוא נחשף כפייק ניוז.

האם אנו נתונים להיות מושפעים ממניפולציות בלי שום יכולת להתנגד? לא כולנו. נמצא שאנשים בעלי נטייה לשיקוף עצמי נטו פחות להאמין בפייק ניוז. השיקוף הוא היכולת לשאול את עצמך - "רגע, מי אמר שהמידע אמין, מה מקור המידע, האם אני מאמין לו כי אני רוצה או כי אכן מדובר במקור מידע מהימן?". במילים אחרות, מדובר על אנשים המתבססים על עובדות ולא על תחושות בטן בבואם לקבל החלטה.

לעומתם, לאנשים הנמוכים בשיקוף עצמי, קשה להתעלם מהתחושות שלהם לגבי המידע, גם אם אין בידם שום מידע בנוגע למקור הידע. ברגע ששמעו משהו, הם מתקשים לנער את הרושם הראשוני השלילי. אנשים אלו לא הצליחו לשנות את דעתם על נטלי האחות. הרושם הראשוני המשיך להשפיע, והעובדה שמדובר בפייק ניוז לא הובילה אותם לשנות את עמדתם.

נמצא קשר בין שיקוף עצמי ויכולות קוגניטיביות, או במילים פשוטות, אינטליגנציה גבוהה. מסתבר שיכולות גבוהות מאפשרות לאנשים לווסת ביעילות את ההשפעות של הרגש. על פי הפסיכולוג הקוגניטיבי לין האשר, אנשים עם יכולות קוגניטיביות נמוכות מוטים ל"רעש מנטלי" יותר מאחרים - כלומר הם אינם מצליחים לנטרל השפעה של מידע כוזב, גם לאחר שהבינו שהמידע כבר לא רלוונטי. התחושות אצלם תופסות מקום מאוד מרכזי בשיפוט, אך הם אינם מודעים למשקל שתופס הרגש בשיפוטים שהם עושים. הם מועדים להשפעות של פייק ניוז יותר מאחרים.

הבחירות הקרובות לא יהיו על מצע פוליטי או אידיאולוגיה, אפילו לא על נאמנות מפלגתית. בבחירות הקרובות ינצח מי שידע למצוא את החלקים בציבור שעליהם ניתן לעשות מניפולציה יעילה ויפנה לרגש שלהם באמצעות מסרים פרובוקטיביים מותאמים אישית. ונסיים באמירתו של גראוצ'ו מרקס: "אלה העקרונות שלי; ואם הם לא מוצאים חן בעיניך... טוב, יש לי גם אחרים".

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה; tguvot@maariv.co.il

האם אנו נתונים להיות מושפעים משקרים בלי שום יכולת להתנגד? | דעה

היכולת שלנו להתמודד עם פייק ניוז מושפעת ישירות מהשיקוף העצמי ומהיכולות הקוגניטיביות שלנו. או, במילים פשוטות יותר, מרמת האינטליגנציה