מי שרוצה פתרון ארוך טווח לעזה צריך להכיר בכך שבפני ישראל עומדות רק שתי חלופות, ולכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. החלופה הראשונה, שבה ראוי להתחיל, היא החלופה המדינית - משא ומתן ישיר מול חמאס. זו חלופה שמרכיביה ברורים: יותר רווחה כלכלית לתושבי עזה ויותר פיתוח תשתיות לעזה תמורת החזרת הגופות והשבויים ושקט ביטחוני מוחלט לישראל. אין שום ודאות לכך שחלופה זו תמומש, ושאם תמומש תהיה יציבה, אבל נכון, ראוי ומוסרי להתחיל בה.
אם חלילה חלופה זו לא תצלח, אזי לא יהיה מנוס מלרסק את הזרוע הצבאית של חמאס וגם את זו של הג'יהאד הפלסטיני, במסגרת מבצע צבאי רחב היקף וארוך טווח, על מחיריו הכבדים בנפש ובכסף. מדינה חייבת לספק ביטחון לתושביה, וגם אם לגיטימי לדרוש מאזרחים נאמנים לגלות אורך רוח וסבלנות עד שתשלים הממשלה את שנדרש, אורך רוח זה לא יכול להיות בלתי מוגבל.
מ־2001 (כן, עוד לפני ההתנתקות) נתונים תושבי העוטף לאיום טילים, רקטות ופצצות מרגמה מתמשך. כושר עמידתם מעורר השתאות וכבוד, אבל בחלוף כל כך הרבה שנים, שמרביתן תחת שלטון נתניהו, ראוי ונכון לתת להם מענה אחר. כישלון נתניהו במתן מענה לבעיית עזה ולסוגיה הפלסטינית בכלל הוא מהדהד וחמור מכל פרשיות השחיתות שבהן הוא מעורב.
על הציבור בישראל לבוא חשבון עם נתניהו על כישלון זה ולומר לו בקול רם וברור: יחסים דיפלומטיים עם צ'אד או כושר השפעה על נשיא אמריקאי בלתי יציב אינם תחליף למחויבות הראשית שלך - ביטחון לתושבי ישראל. כל תושבי ישראל.
התרעות פיקוד העורף