הקמת מממשלת האחדות עם מפלגת העבודה בתוכה מסמלת חזרה של המפלגה למקורותיה. המקורות שהביאו אותה לשלטון בתנועה הציונית ולאחר מכן במדינת ישראל. שותפות בעשייה ובהובלה זה שם המשחק. רק בשותפות בעשייה ניתן להוביל את ישראל למימוש ולו מעט מערכי היסוד של תנועת העבודה – שהתחילו בימי מפא”י ונמשכו עד 1995. מילת הקסם הייתה ביטחון.
תנועת העבודה חרתה על דגלה את נושא הביטחון: ביטחון לאומי וביטחון אישי. הביטחון האישי שאותו העניקו בתנועת העבודה לציבור הישראלי כלל ביטחון בריאותי, ביטחון דיורי, ביטחון חינוכי, ביטחון תעסוקתי וביטחון חברתי. תנועת העבודה חשבה, מאז ומתמיד, כי זו חובתה של המדינה לספק לאזרחים רשת ביטחון זו בנושאים השונים. משנטשה העבודה ערכי יסוד אלו והלכה, גם היא, שבי אחרי חזיונות ההפרטה (שזו מילה מכובסת להתנערות המדינה מחובתה לספק ביטחון לאזרחיה) איבדה את אמון הציבור, שבעבר בטח בה שהיא דואגת לביטחונו הלאומי והאישי.
דווקא ימי הקורונה הוכיחו את צדקת דרכה של תנועת העבודה. אלוהים ישמור אם לא היו בימים אלה דמי אבטלה ודמי מחלה, שהם המצאה מפא”יניקית. גם בנייה ציבורית גדולה בדמות “שיכון עממי” הביאה לכך שלמרות תנופת העלייה לא היה אדם בלי קורת גג. הקמתה של מערכת בריאות ציבורית הייתה, רק באחרונה, הבסיס להצלחת המאבק בנגיף קורונה. נראה שבלעדיה, מחזות ההלוויות ההמוניות מארצות הברית היו מועתקות אלינו. מזל שההרעבה השיטתית של מערכת הבריאות מצד חובבי ההפרטה לא הצליחה לגמרי. זאת ועוד, גם מערכת החינוך (למזלנו, הציבורית) מתפקדת, על אף קשיים ותקלות, לא רע ברגעי משבר. חינוך פרטי היה קורס כבר מזמן.
אני משוכנע ששמולי ופרץ אכן יחזרו למקורות תנועתם ויעניקו לאזרחי ישראל את הביטחון שלו הם זקוקים, לצד הביטחון הלאומי שזה תפקידו של גנץ, גם הוא מבית היוצר והגידול של תנועת העבודה.
התרעות פיקוד העורף