החוכמה בימים מאתגרים אלה היא לדעת לצעוד בטווח הביניים, ולמצוא את הגבול הדק שבו הכלכלה יכולה לנשום (וגם אנשים) ושהבריאות לא נפגעת. אך הממשלה בוחרת לקבע אותנו במנטליות של מאניה דיפרסיה.
בתרגום חופשי, הממשלה פספסה הזדמנות פז לנרמל את החיים בצל הקורונה ולהוכיח שהמשק יכול להתמודד עם הנגיף. בניגוד לאולמות שמחה (שאותם באופן אירוני הממשלה מאפשרת לפתוח למאות חוגגים), המבחנים בנויים באופן שכופה למעשה מרחקים בין הנבחנים. חופש התנועה שלהם נתון יותר לשליטה בכיתה מאשר בסופרמרקט. מדובר באנשים מבוגרים ואחראים. אם הממשלה רוצה למנוע הדבקה בקורונה, טוב יותר שתאכוף אותה ברחוב ולא תמנע אכיפה של טוהר בחינות.
התרעות פיקוד העורף