דוגמה בולטת לכך היא דבריו של נביה ברי, יו”ר הפרלמנט שהוביל את השיחות עם האמריקאים, שלפיהם תיחום הגבול הימי והיבשתי הם בחזקת הא בהא תליא. כלומר, הוא דורש שיחות גם על הגבול היבשתי, לדרישת חיזבאללה, בתקווה שהוא ישונה לבקשת ארגון הטרור.
ישראל מצדה מתמקדת אך ורק בתיחום הגבול הכלכלי הימי. עבורה הגבול היבשתי כבר תוחם על ידי האו”ם, ולכן היא שומרת על שתיקה בנושא. הצהרות פומביות מצדנו רק יביכו את הצד הלבנוני, יעמידו אותו אל מול הקיר וידחפו אותו להערים קשיים, אשר ישפיעו לרעה על השיחות. ישראל, לבנון וארצות הברית יודעות היטב מה טיבן ומה מטרותיהן של השיחות. רצוי שאנחנו ניכנס לדממה תקשורתית והצהרתית כדי לתת סיכוי ממשי להצלחה ולסיום הפרשה.
השבוע יתכנסו הצדדים במתקן האו”ם בעיירה הלבנונית נקורה בראשות שנקר, ובנוכחות נציג האו”ם. זהו מתקן שאני מכיר וביליתי בו הרבה שעות בעקבות מבצע ענבי זעם. אם המתכנסים לא ירצו שידעו מה מתרחש בין כתליו, בנקל הצדדים יכולים לעשות זאת. כך יעבדו בשקט בלי הדלפות והדלפות נגד. יהיה חכם מצדנו אם בפגישה הראשונה ניזום נוהל של דממה.
על פי הפרסומים, הדיונים על הגבול היבשתי, אם ייערכו כאלה, ייעשו על ידי שלושה גורמים - ישראל, לבנון ויוניפי”ל, בעוד הדיונים על הגבול הימי ייערכו בחסות האו”ם, ובתיווך אמריקאי אקטיבי. מהצד הלבנוני ההובלה עברה לידי נשיא לבנון, מישל עאון, האחראי על חתימת הסכמים עם מדינות זרות.
ההסכם אינו קשור לנרמול היחסים בין ישראל ללבנון. הוא גם לא יעצור את הסנקציות האמריקאיות נגד חיזבאללה. כך שמונחים לפנינו כל התנאים הנוחים להצלחת השיחות ותיחום הגבול הכלכלי הימי, שייטיב עם לבנון ועם ישראל כאחד. בואו לא נשבש זאת על ידי הצהרות והתלהבות מיותרות. זה הזמן לדיפלומטיה שקטה, שהיא הסוד להצלחה.
התרעות פיקוד העורף