זמן קצר אחרי פרוץ המרד בדרעא שבדרומה של סוריה לפני עשר שנים, ניבא המודיעין במערב את הסתלקותו של הנשיא בשאר אל־אסד מכס השלטון בתוך פרק זמן קצר. בעלי תפקידים בכירים בישראל אף נתנו לו כמה שבועות לכל היותר עד שיארוז את מיטלטליו וייסע לטהרן לבלות את שארית ימיו. עשור לאחר הנבואות הללו אסד עוד איתנו, חי ובועט.

הרבה לקחים ניתן להפיק ממה שנודע כאביב הערבי הסורי. היה כאן כשל מודיעיני שלא העריך נכונה את המצב. מודיעין המנתח מצב על פי ההתפתחויות בשטח נוטה להחמיץ הערכה מדויקת. לעומתו, מודיעין המנתח את הזרמים התת־קרקעיים נוטה להבין טוב יותר את המציאות. כישלונו של הנשיא אובמה להפגין כוח ונחישות מול השימוש של אסד בנשק כימי, לפי העדויות והדוחות השונים, פתח צוהר רחב מאוד לכניסתה של רוסיה לזירה הסורית. מוסקבה, שתמיד שאפה להגיע ל"מים החמים" של הים התיכון, ראתה שהדרך סלולה בפניה. מתקבל הרושם שהיא לא מתכוונת לעזוב בקרוב.

ישראל החליטה לשמור מרחק ממה שקורה אצל שכנתה, אבל לא לזמן רב. הדחף ההומניטרי הביא אותה להושיט סיוע רפואי נדיב לנזקקים הסורים שלחמו באסד. מזה לא נשאר הרבה, וספק אם יש כאלה מעבר לגבול הרואים אותנו מחוץ לכוונת. לקח נוסף הוא התחזקותו של חיזבאללה בלבנון והתבססותה של איראן בסוריה. זה הביא אותנו לעימות צבאי ישיר עם סוריה, איראן וחיזבאללה.

לקח חשוב אחר הוא שהקהילייה הבינלאומית רואה באסד הפתרון, ולא הבעיה. היא השלימה עם העובדה שהדרישה להסתלקותו אינה ריאלית. עשור למרד, ואנחנו במצב גרוע יותר ממה שהיה. פתרון לא נראה באופק, ואפשרות למעשי איבה גדלה. אסד שולט כיום על שני שלישים מארצו אחרי שהדף את אויביו בעזרת חיזבאללה, איראן והרוסים. הוא חב להם, ואין פתרון למשבר העקוב מדם שלא יכלול אותם. אסד למעשה ויתר על השליטה בגבולותיה של סוריה. קרוב ל־20% מהגבולות היבשתיים והימיים נשלטים על ידי גורמים זרים. למרות זאת, השליטה של אסד בשאר סוריה מאפשרת לו לשרוד לתקופה ממושכת. נוצרו אזורי השפעה דה פקטו. יציבות יחסית דה פקטו. נוכחות זרה על אדמת סוריה דה פקטו. וחוסר פתרון למשבר דה פקטו.

בניגוד לכל שאר השחקנים, לישראל שיקולים ייחודיים. למעט הנוכחות הרוסית, כל שאר השחקנים בסוריה עוינים לישראל. לכן התנהלותה חייבת להיות ייחודית; לא רק התקפות צבאיות. אפשר גם דיפלומטיה בערוצים שקטים. מוסקבה היא הטובה ביותר לכך. היא לא רוצה את איראן, את חיזבאללה או את טורקיה בסוריה. היא רוצה להיות בלעדית שם. מפליא לראות כמה האינטרס הרוסי תואם לזה הישראלי. הקו החם בין ירושלים למוסקבה קיים. בואו נשתמש בו.

רוסיה לא מתכוונת לעזוב את המזרח התיכון, על ישראל לנצל זאת

עשור לפרוץ מלחמת האזרחים במדינה השכנה, אנחנו במצב גרוע יותר ממה שהיה,ופתרון לא נראה באופק. בנושא הזה על ישראל לנצל את הקו החם בין ירושלים למוסקבה