שנית, לפי הסכם פריז, אשר גובש בשנת 2015 בין 195 מדינות, חלה החובה להאיץ את שיתוף הפעולה הבינלאומי בנושא שינויי אקלים ולעדכן אחת לחמש שנים את התוכניות הלאומיות להפחתת הפליטות של המדינות כדי לעמוד ביעדי ההסכם. הסבב הראשון של ההתחייבויות הלאומיות לא עמד ביעד הנדרש בהסכם והותיר את העולם בנתיב של התחממות הרסנית של שלוש מעלות או יותר.
פסגת גלזגו מסמנת את סופה של אותה תקופה של חמש השנים הראשונות, ולכן הציפייה היא שהמדינות יחמירו את יעדי האקלים שלהן בפסגה. היערכותה של מדינת ישראל למציאות החדשה אינה יכולה להסתכם רק בהצהרה פוליטית על יעדים, אלא צריכה לקבל ביטוי בחקיקה ברורה והולמת.
ישראל תהיה מחויבת להתאים עצמה ליעדי הפחתת פליטות שאפתניים, בשביל להימנע מתשלומי מכסים וכדי להסיר חסמים בפני המוצרים הישראליים בשוק העולמי. על מנת שיעדי ההפחתה ייושמו בפועל, הממשלה נדרשת להביא חבילת חקיקה לאישור מליאת הכנסת בנושא האקלים. חקיקת האקלים תצטרך להיות קונקרטית וברורה, על מנת שהמשק הישראלי יקבל מסר ברור ויבין בדיוק כיצד עליו להיערך ולעמוד ביעדי ההפחתה הלאומיים.
אולם הצעות אלה כבר עכשיו מאתגרות את ההסתמכות של אירופה על הפקה ושריפת דלקים מאובנים בשטחיה, מקידוחי נפט וגז בים הצפוני ועד כריית פחם במדינות כמו גרמניה ופולין. המרכיב השנוי ביותר במחלוקת של חבילת החקיקה האירופית הוא הטלת מכסי פחמן.
לפי הצעת החקיקה, אירופה תטיל מכסים על פליטת גזי חממה הקשורה למוצרים המיובאים מחוץ לאיחוד האירופי, ולמעשה תגן על חברות אירופיות מפני סחורות המיוצרות במדינות בעלות מדיניות אקלים פחות מחמירה. למותר לציין כי להטלת מכסי פחמן יהיו השלכות על הסחר העולמי.
מעבר לכך, היא עלולה ליצור קווי שבר דיפלומטיים חדשים כבר בשיחות האקלים הבינלאומיות בגלזגו. לאור זאת, ניתן לצפות שכל העיניים יהיו נשואות ליעדים שיוצגו על ידי ארצות הברית וסין, המייצרות כיום את החלק הגדול ביותר של גזי חממה.
התרעות פיקוד העורף