התחקיר שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" על מערכת החינוך החרדית־חסידית במדינת ניו יורק מסעיר את הרשת החרדית גם בישראל, ובצדק. התחקיר התמקד ברמת הלימודים הכללית הירודה בבתי הספר החסידיים, שמתבטאת בחוסר לימודי חשבון, מדעים, ואפילו שפת המדינה - אנגלית. המתראיינים מונים את הקשיים והחסמים העומדים בדרכם להשתלב בשוק העבודה ובאקדמיה. בנוסף, עסק התחקיר במימון שבתי הספר זוכים לו.
הפיד האמריקאי החרדי מתפצל לשניים בעקבות התחקיר: פעילים חרדים בעבר ובהווה שמגיעים מקהילות חסידיות סגורות כמו סאטמר, שעמלו על התחקיר הזה במשך קרוב לעשור ומאושרים שהאמת הכואבת יוצאת לאור. החלק השני מורכב בחלקו מחסידים, שהתחקיר מדבר על מוסדות שלמדו בהם או שבהם ילדיהם שוהים כרגע, אך גם מתומכים ממעגלים חרדיים רחבים יותר, חלקם משכילים, שרואים בפרסום ניסיון להתערבות באורח החיים החרדי ואפילו אנטישמיות.
העירוב של הנושא התקציבי לתוך הנושא הלימודי עושה שירות דוב לתחקיר. הוא מעורר כעס ופחד בקרב הקהילות החסידיות המותקפות, שגם כך לא פתוחות לשינוי. ולא רק הן, הקהילות הליטאיות שכן לומדות ליבה, ואפילו הקהילות האורתודוקסיות המודרניות - חשות מאוימות מהעיסוק הנרחב בתקציבים. העיסוק בתקצוב מסיט את הדיון למחוזות שוליים כשליבת העניין - רמת הלימודים - נזנחת.
בממשלה האחרונה פעלנו יחד כלובי כדי לחוקק את חוק חינוך ממלכתי חרדי, תיקון לחוק חינוך חובה, שיחזק את זרם החינוך הממלכתי חרדי (הממ"ח) שהוקם לפני כעשור. במקום לנצל את ההזדמנות הפוליטית הנדירה ולחוקק את החוק, הממשלה יצרה מתווה חדש מיוחד לבתי ספר חרדיים, שבמסגרתו תלמודי תורה לבנים שיתגברו לימודי ליבה, יקבלו תוספת תקציב. המתווה הזה, המכונה "מתווה בעלזא" על שם החסידות הגדולה שהובילה אותו, הוא בכלל רעיון שהגיע מאגף תקציבים, שמתנגד לחיזוק הממ"ח, ככל הנראה כחלק מאי־חיבתם הרגילה למערכת החינוך הציבורית, ופעילותם הקבועה לחיזוק מגמות ההפרטה במערכת.
התרעות פיקוד העורף