התשובה היא חיובית, במובן של הצבעה על המצע או החזון של המפלגות, שבהסתברות גבוהה יקדמו את הטוב המשותף של אזרחי המדינה. כדי להגיע לקביעה כזו נדרשים שלושה דברים: האחד, הסכמה על מדדים בסיסיים ומשותפים לאיכות חיים שכל אדם בימינו מבקש לעצמו וליקיריו; השני הוא הטבלאות הבינלאומיות שמשוות בין הישגי המדינות השונות בהגשמת היעדים המכוננים את איכות החיים המבוקשת; והשלישי הוא זיהוי המכנים המשותפים שמתקיימים במדינות המפותחות ביותר ובאלה הנחשלות ביותר.
נפתח במדדים של איכות חיים. כוונתי למדינות שמספקות לאזרחיהן רמת חיים חומרית־כלכלית נאותה של ביטחון תזונתי, דיור נאות, שירותי בריאות וחינוך נגישים ואפשרויות פרנסה ופנסיה הולמות. לא יהיו רבים החולקים על הקביעה שמדינה שאינה מספקת רווחה קיומית בסיסית במונחים אלה, קשה לומר עליה שהיא מדינה מפותחת וטובה לאזרחיה.
תחום שני מובהק של איכות חיים כולל את מדד החופש ומדד הדמוקרטיה. בחברה פתוחה, שניתן גם לכנותה תרבות דמוקרטית, כל אדם חופשי, כל אדם שווה, וכל אדם רשאי לממש את חופש המחשבה, הביטוי וההתאגדות. תחום שלישי של איכות חיים קשור ב"צדק צדק תרדוף". מדובר בשוויון בפני החוק, עצמאות הרשות השופטת, טוהר מידות פוליטי וצדק חברתי.
כאשר סוקרים את המדדים הבינלאומיים המקובלים בתחום איכות החיים – מדד הפיתוח האנושי ורמת החיים הכלכלית, מדד החופש והדמוקרטיה, מדד השוויון החברתי והשוויון המגדרי, מדד השקיפות והיושרה הפוליטית – התוצאות הן מובהקות. המדינות הנחשלות ביותר הן אלה שבהן המשטרים דיקטטוריים, ההשכלה נמוכה ומעמד האישה נחות. לעומת זאת, המדינות שמצטיינות בהנגשת איכות חיים גבוהה לאזרחים הן אלה שמובילות בשוויון לנשים, השכלה אקדמית, טוהר מידות פוליטי, תרבות דמוקרטית, מדיניות רווחה כלכלית והפרדת דת מהמדינה.
לכולנו העדפות סובייקטיביות ותרבותיות. יחד עם זאת, כשגורל המדינה עומד על הפרק, טוב שניקח בחשבון גם את העדויות האובייקטיביות לגבי גורמי השגשוג החברתי במאה ה־21: קידום ההשכלה האקדמית־מדעית, שוויון מעמד לנשים וצדק חברתי, טוהר מידות פוליטי, זכויות האדם, תרבות דמוקרטית והוצאת הדת מהמערכת הפוליטית. כדאי שניישם זאת גם אצלנו.
התרעות פיקוד העורף