כידוע, בחודשים האחרונים עסק נתניהו, משיקולים ואינטרסים פוליטיים צרים, בהכשרתו ודחיפתו של ח”כ איתמר בן גביר, אדם עם כמה שורות בקורות החיים שלו שלא מסתדרות עם תדמיתו הנוכחית בקרב רבים כדוד חביב וכריזמטי.
וכך, רבים בציבור – חילונים, מסורתיים, אנשי המרכז הפוליטי, שמעולם לא הגדירו את עצמם כימין קיצוני, או כדתיים, התעלמו מהעמדות האולטרה שמרניות שהוצגו על ידי אנשי רשימת “הציונות הדתית” והלכו שבי אחרי ההבטחות של בן גביר לטפל בביטחון האישי המעורער, כאילו לא אקדח הוא נושא איתו, אלא שרביט קסמים, שבשנייה אחת תעלים בעיות שהמדינה סוחבת כבר 74 שנה.
אחרי ההישג, שהתעלה מעל כל הציפיות, נתניהו עלול לגלות בקרוב מאוד שיש מחיר ל”הצלחת” המהלך שלו לטובת בן גביר. נתניהו אולי יכול להביט בסיפוק על ההישג של הגוש שהוא עומד בראשו, אבל אין ספק שהוא, כליברל, נאור, חילוני וימני מתון מאוד, לא חלם להיות שבוי בידי מפלגת ימין קיצונית. לא מן הנמנע שנתניהו היה מעדיף פי כמה ממשלה עם גנץ או לפיד ולא עם בן גביר וסמוטריץ', וחבל שגנץ מיהר כבר אתמול להכריז שפניו לאופוזיציה.
בהנחה שממשלת ימין כזו תקום, ומי יודע, אולי אפילו תשרוד כמה שנים כי אין בעצם מי שיאיים על קיומה, זו עשויה להיות הכהונה האחרונה של נתניהו, שאחריה אולי יפרוש לביתו. והכהונה הזו עלולה להיזכר ככזו שמי שהכתיב בה את המדיניות בכל הנוגע לענייניה הפנימיים של המדינה – ממערכת המשפט, דרך הסטטוס קוו בנוגע לשבת ועד ערכי המשפחה (מונח מכובס שאוהבים להשתמש בו באגפים השמרנים של הפוליטיקה) - יהיו בן גביר וסמוטריץ’. אף שתפיסת עולמו של נתניהו רחוקה מהדעות של שניהם, ובטח מהדעות של הבאים אחריהם ברשימה, הוא ייאלץ ליישם, לפחות באופן חלקי, את האג'נדות שלהם, כי אחרת – הם עלולים להפיל לו את הממשלה.
כך שאת ההשלכות של האסטרטגיה הפוליטית של נתניהו - להתגייס למען בן גביר ושותפיו - כולנו כנראה נרגיש.
התרעות פיקוד העורף