ביום שאחרי, מבט ממרומים: בן גוריון ובגין בשיחה דמיונית על עתיד המדינה

בן־גוריון: נו מנחם יקירי, מה אתה אומר על צאן מרעיתך? תראה את היורש שלך נתניהו מחזיר עטרה ליושנה למרות שלושה כתבי אישום, למרות משפטו, למרות שהוא התרחק בהתנהלותו מההדר הז'בוטינסקאי שאפיין אותך, את שמיר.

בגין: דוד, שוב נעלמה מעיניך הדבשת כפי שנעלמה מהעולם מפא"י ההיסטורית שלך עם האידיאולוגיה שהובלת, שכחת את חטאיך?

בן־גוריון: אכן אתה צודק מנחם, אני לא חף מטעויות והן היו לא מעט, גם יורשיי חטאו וטעו לאורך הדרך, אבל לא בעבר עסקינן, רציתי לעורר אצלך את התופעה המוזרה והמדאיגה שנולדה בחטא של עוצמה יהודית באצטלה של ציונות דתית בראשות אותו בן גביר ושותפו סמוטריץ', שהפכו לפתע למלכי ישראל החדשים, כשנראה שעם ישראל חזר אלפיים שנה לאחור, וכמו במעמד הר סיני, סוגד לעגל הזהב במקום לעקרונות דתנו, אמונתנו והמוסר שלנו.

בגין: זרע הפורענות הזה נזרע בשדותיכם עם קום המדינה, והיום יורשיך משלמים את המחיר - "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", שכחת שקיפחתם את עדות המזרח? התייחסתם אליהם כאל חוטבי עצים ושואבי מים, היום בניהם, נכדיהם, פורעים מיורשיך את החוב.

בן־גוריון: מנחם ידידי, נכון שלא ניתן למחוק טעויות היסטוריות, אבל בוא נניח עכשיו להיסטוריה. המציאות למטה מדאיגה אותי יותר, כשאני רואה ושומע כיצד ממשיכי דרכך רוצים לפורר את מערכת המשפט והחוק, לשנות חוקי יסוד, נכסי צאן ברזל של כל מדינה דמוקרטית, פועלים להפוך את המדינה לביזנטיון משיחי תחת משטר דיקטטורי, בטענה שיש לבצע רפורמות מתקדמות במערכת המשפט.

בגין: כמו שאתה יודע, זו לא מורשתי ותורתי, תמיד אמרתי: 'יש שופטים בירושלים'. נתתי בהם את מלוא האמון והענקתי להם את הכבוד הראוי. אלה מהלכים שאני רואה אותם בחומרה וכמובן מתנגד להם, כי הם ידרדרו את המדינה לחורבן. הצעדים שננקטים הם לא לרוחי, תמיד ראינו את המדינה לפני הכל. נהגנו בצניעות, לא בנינו לעצמנו מטוסי שרד יוקרתיים, לא ביקשנו ולא קיבלנו מתנות ולא רדפנו כבוד.

בן־גוריון: מסכים איתך מנחם, המסירות, הדאגה לעם והצניעות אפיינו אותנו בניגוד לאלה שחוגגים עכשיו למטה. זוכר היטב את דירתך הצנועה בת ה־2.5 חדרים ברחוב רוזנבאום 1 בת"א, אבל עכשיו רציתי לשמוע ממך איך מחזירים שם למטה את המדינה לשפיות? אני מודאג מזה שנתניהו כראש ממשלה יהפוך להיות כבול ושבוי בידי בן גביר וסמוטריץ'.

בגין: מנהיגות, גדלות רוח ואומץ לב לא קונים במכולת. כשאני ראיתי ערב ששת הימים את האיום, הסכנה והפחד הגדול ששרר בעם ישראל כשכל מדינות ערב סביבנו התאחדו להשמידנו, התייצבתי בפני ראש הממשלה דאז לוי אשכול ואמרתי לו: אני לשירותך. כך נולדה ממשלת החירום־האחדות הראשונה, כששמיר התלבט ב־1984 אם ללכת לממשלת אחדות עם שמעון פרס, אמרתי לו: לך, למרות השנאה הגדולה בין השניים.

בן־גוריון: אז מה אתה מציע היום לנתניהו בעקבות המציאות שנוצרה לקראת הקמת ממשלתו החדשה?

בגין: זו שעת חירום, ונתניהו חייב לנצל את ניצחונו להקמת ממשלת חירום לאומית, אף על פי שלממשלת השינוי היה חלק נכבד בשסע שנוצר. כמנהיג מנוסה עם רקורד עשיר של עשייה, הוא צריך להניח עכשיו את כל השסעים, הוויכוחים, החרמות והשנאות בצד, להיעזר בנשיא המדינה יצחק הרצוג, להודיע קבל עם ועדה שמדינת ישראל מצויה במצב חירום לאומי בתחום ביטחון החוץ והפנים, בכלכלה, בחינוך, בבריאות, ובעיקר בעקבות השסע החברתי שנוצר כאן שגרם לקרע עמוק בעם, ולקרוא ליאיר לפיד, ולבני גנץ להניח לעבר, ולהצטרף אליו להקמת הבסיס לממשלת אחדות, כדי לאחד את העם.