בן גביר יוצא בזול. את ז'בוטינסקי הם כינו "היטלר", את בגין ושרון "רוצח" ואת שמיר "מושחת". אצל ביבי הכינויים מגוונים יותר, גם "היטלר", גם "מוסוליני" וגם "מושחת". עם בן גביר הם מסתפקים בכינוי "גזען". זה מן הסתם ילך ויתפתח, רק שניצחונו המפתיע לא אפשר להם היערכות מסודרת. כמה פרסומות והם כבר חוזרים.
קולות הנהי והזעם כנגד בחירת איתמר בן גביר לא יכולים להחליף את חשבון הנפש שהשמאל הישראלי וצייצניו בתקשורת צריכים לעשות. יותר מחצי מיליון איש שבחרו בו לכנסת ישראל ועוד לפחות מיליון אוהדים נוספים שחונים בליכוד ובמפלגות החרדיות והמייחלים לראותו כשר בכיר בממשלה, אמורים היו לטלטל את עולמם הצר. להביא אותם לבחון את התהליכים המתרחשים במדינה ואולי גם ללמוד כיצד כשלו בראייתם את המציאות הישראלית.
לצעוק "קיצונים", "חשוכים" ו"גזענים" אינה תוכנית לימודים. מזלו של הימין שדוגמטיות השמאל ממשיכה להכשיל אותו, כשהיחלשות מפלגת העבודה והתרסקות מרצ מוסברות בתירוצים מגוונים ורק לא בזה הפשוט, שנפשו של רוב הציבור היהודי נקעה מהם. בן גביר אינו שחקן חדש. מאז היותו נער צעיר הוא פעיל באירועים ובמחאות, עובד בצמידות לאנשי התקשורת מתוך הידיעה שזו הדרך לקדם רעיונות ומסרים בעולם המודרני. הלעגנות שנשמעת על שימוש היתר שלו במדיה ועל התמסרות העיתונאים אליו היא העמדת פנים צדקנית.
התרעות פיקוד העורף