מכתב לנתניהו: בידיך להשאיר אדמה חרוכה או להציל את התנועה הציונית | אברהם פרנק

ההחלטה של מפא"י להשאיר את הגדה המערבית/יהודה ושומרון עם מיליוני הפלסטינים שם תחת שלטוננו הייתה החטא שבא בהדרגה על עונשו. בתוך הסיפור הזה היה לך תפקיד מרכזי, שבו היית אחד מהחוטאים: גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית. אתה אחראי להיווצרות שני מחנות שאינם מתקשרים.

גם אני הייתי בין המגדפים והמחרפים במערכת הבחירות האחרונה, אבל עתה כל זה מאחורינו. אתם ניצחתם כפי שהיה צפוי מאז 67', כשהחלטנו להישאר מדינה כובשת, וגם אם היה תהליך ממושך – הוא הגיע אל סופו הצפוי. אם זה לא היה קורה עכשיו, זה היה קורה לאחר הבחירות השישיות. קיבלת לידיך, כראש ממשלה, מדינה מסוכסכת ופצועה, עם מיואשים רבים בקרבה, הסבורים שהיא סיימה את דרכה. רבים עשויים לחפש את עתידם הרחק מישראל.

בשל היותך מנהיג רב כוח למחנה שהולך אחריך באש ובמים – הרבה תלוי מעתה בך. חלק מהמחנה שאתה בראשו מבקש להקים לנו ישראל שונה: מדינת הלכה שפועלת על פי חוקי התורה ולא על בסיס החקיקה בעת החדשה; מדינה שמפלה בין חלקים של האוכלוסייה. השאלה שאתה תצטרך להשיב עליה במעשיך היא אם תיתן לחלקים קיצוניים במחנה שלך לנצל את כוחם הלאומני והדתי הרב כדי לעשות במדינה כבתוך שלהם, או שתפעל להציב לחלקים הללו גדרות וגבולות שהרוב הגדול יוכל לחיות איתם; האם תדע לשמור על מדינתו היחידה של העם היהודי מפני חורבן. נכון, לא תהיה כאן מלחמת אזרחים, אבל הגירה המונית של נשים ואנשים פרודוקטיביים אל ארצות נכר עוד תהיה. האם תדע לשמור על המיעוט הגדול לפני שהוא נוזל לך מבין האצבעות ונעלם?

בספק אם במסגרת הקואליציה הרעה שלך תוכל לעשות זאת. אתה תהיה שבוי בידיהם של אירועי קיצון שישלטו בגורלך האישי והפוליטי. אתה תצטרך להתרוצץ במבוך של כל נושא לאומי שיעלה על הפרק, וכל הנושאים הלאומיים יעלו על הפרק – במטרה לשנות את דמותה של מדינת ישראל וארץ ישראל. אבל יש לך דרך אחת לנסות לצאת מהמשבר הגדול ביותר בתולדות ישראל המודרנית: להזמין את יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו לקואליציה. איתן יש לליכוד רוב שיוכל למנוע סוגים רבים של פגיעה אנושה במדינת היהודים.

אני מניח שעל שניים אלה לא תוותר: ביטול משפטך ושמירה על המחויבות לגוש. כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה הלאום והפרט, ידעו גם שלוש המפלגות מגוש השינוי לקבל את ההחלטה הבלתי נמנעת: הצלת ישראל. בידיך, מר נתניהו, להשאיר אחריך אדמה חרוכה, או להציל את התנועה הציונית, בדמותה בעת הזאת, מחורבן על־מלא.