באותם הימים התקבל דרעי בשמאל כאיש רעים להתרועע, שמדבר בשפתם, בשונה מהדימוי המקובל אז לגבי הציבור החרדי. ניכר כי מאז גם המדינה וגם דרעי ביצעו תפנית חדה.
סמוטריץ', להבדיל, אינו משיל מעליו את האידיאולוגיה שלו. הוא חותר מתחת לרדאר ליום שאחרי בנימין נתניהו. שנים רבות נהג האסטרטג הפוליטי ישראל בכר להתגאות כיצד בנה ביחד עם נתניהו, בעת ששימש כיועצו, את אסטרטגיית ה־61 - שילוב מפלגות הימין והמפלגות החרדיות לרוב הומוגני של 61 מנדטים הדרוש להרכבת הממשלה, כאשר הדמוגרפיה משחקת לטובת המטרה הזו. כידוע, בארבע מערכות הבחירות האחרונות זה לא צלח, והגוש נעצר על סף 59־60 מנדטים, מה שאילץ אותנו ללכת שוב ושוב לבחירות.
ואז, מימין לליכוד, מפלגת הלוויין "הציונות הדתית" הלכה ותפסה תאוצה. היא כבר לא עוד אחות קטנה, אלא בת משפחה דומיננטית. איתמר בן גביר מסתער ונוכח בכל זירת מאבק כדי להדגיש את הלאומנות ואת הצורך בשמירה על גאווה יהודית ומשילות בנגב.
מאבקו של סמוטריץ' בימים אלו נועד להטמיע את מעמדה של הציונות הדתית כבת משפחה מרכזית במשפחת הימין. לא עוד חלק בפאזל סביב הליכוד ונתניהו. יש בימין עוד בעלי בית, עוד נותני טון, באופן שתואם לגלי הלאומנות השוטפים את אירופה ולעליית כוחן של מפלגות הימין במדינות רבות. כאן מגיע תפקידו של דרעי, כמי שישב בממשלות שמאל וכמי שמכיר את הציבוריות הישראלית.
יש ביכולתו לשמש המבוגר האחראי, לקרב חלקים מהמרכז־שמאל וליצור אווירה מלכדת בבית הנבחרים ובממשלה. דרעי כמו היה שם תמיד. בזכות מספר המנדטים שברשותו, לצד ניסיונו הרב, ההיסטוריה מזמנת לו לשחק תפקיד מרכזי ולתרום למען האחדות.
התרעות פיקוד העורף