כפי שמראה הפסיפס של חובות בלתי שוויוניות, אין הקבלה בין זכויות וחובות. לכל אדם ואזרח עומדת רשימת זכויות. במקביל, יצוק אי־שוויון בחובות. הסיבה להיעדר ההקבלה בין זכויות וחובות היא השוני בין מקור הזכויות ומקור החובות.
מקור הזכויות הוא הפרט: הזהות של אדם ושל אזרח. לעומת זאת, מקור החובות הוא הקבוצה: החלטה של הקבינט, ועדת סל התרופות, מועצת החכמים וכדומה. בעוד שזכויות עולות מלמטה למעלה, חובות מונחתות מלמעלה למטה.
בהינתן שתרבות הזכויות צמחה מלמטה בעוד שתרבות החובות נכפית מלמעלה, הן מועדות להתנגשות: ככל שיש לי יותר זכויות, יש לי פחות חובות, וככל שיש לי יותר חובות יש לי פחות זכויות. במשטרים אוטוקרטיים, השלטון מנחית על האזרחים חובות ומצמצם את זכויותיהם. במשטרים דמוקרטיים, המאבק הפוליטי נסב הן על זכויות והן על חובות. הכרעה בבחירות קובעת אילו זכויות יזכו לעדיפות תקציבית ומי יזכה בהנחות, פטורים ותמיכות על חשבון אחרים.
בישראל, השבטיות הידועה של החילונים, הדתיים, החרדים והערבים מקשה על השגת הסכמות, הן בתחום הזכויות והן בתחום החובות. עדיין, ניתן להבחין בשתי מגמות סותרות בין החרדים לערבים.
בעולמות האקדמיה, המשפט, ראיית החשבון, העסקים, הרפואה, הסיעוד וההייטק, המגזר הערבי מתנהל כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. וכפי שמעידים ראשי השב”כ לדורותיהם, התנהגות רובו של הציבור הערבי בתקופות מלחמה היא ללא דופי.
המגזר הערבי גם פטור מחובת השירות בצה”ל, ובכך בניו ובנותיו מופלים לטובה לעומת המגזר היהודי. מצד שני, המגזר מופלה לרעה בהקצאת תקציבים, בתשתיות חינוך וביטחון אישי. התסכול במגזר הערבי מעומק הפשיעה ומהאפליה כלפי המגזר, התפרץ במהומות הערים המעורבות במבצע "שומר החומות" במאי שעבר.
הדרך להתמודדות עם התסכול במגזר הערבי היא שילוב הציבור הערבי בחברה הישראלית. ככל שהחברה הישראלית תשווה את מעמדם של אזרחיה הערבים למגזר היהודי, כך היא תוכל לשכנע אותם "להיכנס תחת האלונקה" האזרחית. במקביל להעמקת שוויון זכויות, על המגזר הערבי להתגייס לביצוע חובות אזרחיים: תשלומי ארנונה לרשויות המקומיות והקמת מסגרות שירות לאומי אזרחי.
התרעות פיקוד העורף