רק ראייה הוליסטית תשפיע על הפערים בין עשירים לעניים

סוגיית הפערים החברתיים בחברה הישראלית, הפכה בשנים האחרונות לסוגיה לאומית וזאת בשל הפערים חסרי התקדים בין עשירים לעניים. 1.8 מיליון אזרחיות ואזרחים מתבוססים יום יום עמוק מתחת לקו העוני. אוכלוסייה שנמצאת בתהליך מתמשך של הישרדות. יש בחברה הישראלית מנהיגים שפתרו את עצמם באמירות כגון: "מה לעשות, אין למדינה די תקציב". מהיכרותי את המערכת כשר הרווחה לשעבר, אין לי ספק שהסיבה אינה קשורה כלל להיעדר תקציבים, אלא לסדר עדיפויות לקוי שמציב את הסוגיה בטיפול בעוני בתחתית סדרי העדיפויות.

כראש עיריית דימונה וכשר הרווחה, הבנתי את הצורך לטפל בשאלות של עוני ופערים כלכליים חברתיים, מתוך ראייה וטיפול הוליסטיים. לייצר שיתופי פעולה של חינוך, רווחה, בריאות ותעסוקה ולייצר לעובדים הסוציאליים ארגז כלים שבעזרתו יתמודדו עם המשימה שהטלנו על כתפם.

ועדת אלאלוף למאבק בעוני הייתה מודל שהציג כיצד סביב שולחן אחד, יושבים כל הכוחות במשק וכותבים ביחד את התכנית למאבק בעוני בישראל.

בבואה להתמודד ולהעצים משפחות החיות במצוקה, חייבת הממשלה לחדש את תפיסתה. העוני אינו בעיה של משרד הרווחה. העוני הוא בעיה ממשלתית, מדינית וכלכלית שמולה צריכים להתייצב כמקשה אחת מספר משרדים ממשלתיים. שתוף פעולה בין משרדי הממשלה, יגביר את המעורבות של כל הגורמים המקצועיים הנוגעים בחייהן של אותן המשפחות, יגדיל את המשאבים שיוקצו עבורן באופן משמעותי וישנה באופן יסודי את מציאות יומן של אותן המשפחות.

לפני כחודשיים, אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק הקוראת להגביל את מספר התיקים לכל עו"ס משפחה ל-60. הצעת חוק שמטרתה להעניק לעובדים הסוציאליים יכולת אמתית לטפל באותן משפחות באופן ראוי וממשי. בהזדמנות זאת וביום זה, אני קורא לעובדים הסוציאליים לחדש את מאבקם הצודק על שיפור משמעותי בשכרם ולשלב אותו עם מאבק שמטרתו להגדיל את המשאבים שתציב המדינה בארגז הכלים שלהם בהתמודדות שלהם במשימה אליה הם נשלחים.