1.
תוכנית המגירה
בזמן שהטור הזה נכתב, יושבים הצדדים בירושלים ומנסים לסגור עניין. ממשלת הבנימינים אמורה לצאת לדרך, אחת הדרכים המסוכנות אי־פעם. גם אחרי שהם יסגרו, צפויות לחיבור הזה פורענויות רבות. לידת עכוז מעוותת מזו עוד לא ידענו. גנץ מפר את הבטחותיו, נתניהו מפקיר את נאמניו ומדלל את שריו, שני הצדדים לא מסוגלים לשאת זה את זה, עכשיו הם יצטרכו לשאת את המדינה על כתפיהם.
לנתניהו צפויה אינתיפאדה בבית. תרתי משמע. גנץ חטף השבוע מאשכנזי כפי שלא חטף זמן רב. ביום רביעי חלה ההתקדמות הגדולה. צוות המו"מ לא היה רלוונטי. מי שעבדו היו גנץ, ראש המטה שלו הוד בצר ויד ימינו מעיין ישראלי. אשכנזי נשאר בבית בכפר סבא. כששאל מה קורה, אמרו לו שלא קורה. אחר כך דיווחו על תקלה בדיווח. אני לא בטוח שהייתה תקלה בדיווח. אני מהמר שגנץ החליט לחתוך ולסגור עניין. המשך התבחבשות, דיונים, התלבטויות וקוקפיטים (למחצה) היו יכולים לגמור לו את המנדט בלי סגירה ולהפוך אותו לבובת סמרטוטים. אז הוא ואנשיו נסגרו בבלפור עד שייצא עשן לבן. בסוף, יצא עשן אפור. ביום חמישי זה נמשך. ברגעים אלה זה מגיע להכרעה.
אשכנזי מרגיש נבגד. הוא היה הכוח המניע סביב החיבור בין גנץ לנתניהו. בלעדיו זה לא היה קורה, בדיוק באופן שבלעדיו כחול לבן בהרכבה המלא לא הייתה יוצאת לדרך. אשכנזי נתן, אשכנזי לקח. המחבר והמפרק. אבל פתאום הוא הבין שתיק הביטחון יהיה של גנץ דווקא, אף על פי שגנץ הוא ראש הממשלה המיועד. פתאום הוא הבין שתיק החוץ זו מלכודת פתאים. פתאום הוא הבין שנתניהו חזר להיות ביבי, כלומר הוא מתחרט ומתלבט ומזגזג וכל מה שנסגר בלילה נפתח למחרת בבוקר, אחרי שביבי שומע מהדירקטוריון של בלפור מה הוא באמת צריך לעשות, פן יבולע לו.
דבר אחד אפשר להגיד בפה מלא. גנץ ואשכנזי לא פועלים ממניעים אישיים ואינם רודפי תיקים או שררה. כוונותיהם טהורות, אבל גם עם כוונות כאלה אפשר להגיע לגיהינום, ואליו הם עושים את דרכם עכשיו.
הם שגו בכך שלא הצליחו לייצר ביטחונות מתאימים לתקופת המו"מ. אם ההסכם ייחתם וחוק הרוטציה יעבור בכנסת, טובים סיכוייו של גנץ להחליף את נתניהו בבלפור בעוד שנה וחצי. הבעיה היא מה קורה עד חתימת ההסכם. כלומר עכשיו. כי נתניהו חזר לעצמו במהירות: סיכום אינו סיכום, סגירה מתבררת כפתיחה, הכל נזיל, והכל הפיך. קשה לו עם אדלשטיין ואיך הוא יגיד לגילה גמליאל או לאופיר אקוניס שאין מקום בממשלה, ומה הוא יעשה עם ניר ברקת ועוד לא דיברנו על הסיפוח, שמבחינת אשכנזי הוא יותר ספחת.
תוכנית המגירה פשוטה: אם נתניהו מתעקש, גנץ ואשכנזי חוזרים לכנסת ומתבצרים בה. גנץ הוא היו"ר, חוקי נתניהו יובאו להצבעה, טובים הסיכויים שיעברו. נראה אותו. אשכנזי התנגד ל־30 שרים ומתנגד תקיף לסיפוח. נתניהו חייב סיפוח. זה ייגמר בחופש הצבעה. כלומר, סיפוח. אשכנזי יצטרך לבלוע את זה. ברגע האחרון הוא החליט לקחת את תיק החינוך. גם ככה, הרב רפי פרץ נזרק מזמן (יחד עם בנט, סמוטריץ' ושקד) אל מתחת לגלגלי האוטובוס. ועוד לא דיברנו על הבלוק. בנט יפרק לנתניהו את הבלוק, אם יצטרך להסתפק בפירורים. נתניהו יודע שהבלוק הזה הוא מכונת ההנשמה שלו. מצד שני, נתניהו יודע שרוב הסיכויים שלא יצטרך אותו בעוד שנה וחצי. על ליצמן הוא לא יוותר, כי ליצמן מחובר לגפני שמחובר לדרעי. על בנט, כנראה שכן. כשהכדור הפורח כבד מדי, זורקים ממנו את שקי החול המיותרים.
2.
סיפורו של קונטיינר
סיפור אחד קטן מספר את הסיפור כולו: ביום רביעי נחשף כי בטיוטה המתגבשת בין גנץ לנתניהו חבויה הסכמה כי גם מ"מ ראש הממשלה יקבל מהמדינה בית שרד בירושלים. נדמה לי שמדובר בניפוץ מהדהד של שיא שיאי החוצפה והאטימות של כל הזמנים, מאז ימיה של מארי אנטואנט. הכלכלה משותקת, מעל מיליון מובטלים, אנשים שואלים את עצמם איך יאכילו את המשפחה בשבוע הבא, וישראל מכפילה את מוסד ראש הממשלה: עוד מעון שרד, עוד שיירה, עוד מאבטחים, עוד כיבודים, עוד מנעמי שלטון.
נשאלה השאלה מי עומד מאחורי הדרישה המופרכת הזו? בהדלפות הראשונות זה עשה רושם שמדובר בדרישה של גנץ. אני מכיר את גנץ. גם את רעייתו. אפשר להגיד על האיש הרבה דברים, ואמרנו. חזיר הוא לא. קמצן כרוני שאינו מסוגל להוציא שקל מכיסו, הוא לא. כחול לבן הודיעה מיד לאחר הפרסום הזה שבני גנץ בכל מקרה יתגורר בביתו בראש העין עד שייכנס למעון ראש הממשלה. אבל גם הליכוד הכחישה: פייק ניוז, נאמר מטעם המפלגה, לא הייתה דרישה כזו של הליכוד.
אני מאמין גם לליכוד. המפלגה הזו גרה בכלל במצודת זאב. אין מצב שמפלגת הליכוד דרשה דבר כזה. בדיקה בין מקורותיי השונים העלתה את הממצא הבא: מדובר בדרישה מוקדמת, מתחילת המו"מ, שלא הגיעה מכיוונו של גנץ אלא מהכיוון ההפוך. גנץ מפגין ג'נטלמניות בכך שהוא לא מתייחס לכיוון שממנו הגיעה הדרישה. עכשיו, שכל אחד יאמץ את הגרסה שלה הוא מאמין. על אחריותו.
תחשבו על זה רגע: הבדיחה שלפיה אין בעולם כוח שיצליח לעקור את הגברת מבלפור מתגשמת לנגד עיניכם. זה לא בלפור. זו העובדה שבבלפור אין הוצאות. הכל, כולל הכל, על חשבון המדינה. אפשר אפילו למחזר בקבוקים ולהתעלל בעובדים. מבלפור נגזרת גם קיסריה. המדינה מממנת גם את הווילה הפרטית (בניגוד לראשי ממשלה קודמים). אז בלפור משוחרר לא יוחזר, ואם כן, יהיה גם למ"מ מעון רשמי, שממנו אפשר יהיה לגזור את קיסריה, ואני מניח שגם אבטחה בסדר גודל של ראש ממשלה, שיירה מדוגמת וכל הכיבודים הנלווים.
במילים אחרות, הסידור הזה הוא פתרון גאוני. גם כשהוא יהיה רק ממלא מקום ראש הממשלה, ירגיש ראש הממשלה שהוא עדיין ראש ממשלה. אז זה יעלה כמה לירות. לדעתי, שווה את ההשקעה. אפשר לפתח את זה הלאה: גם כשהוא לא יהיה מ"מ ראש הממשלה, יוכל ראש הממשלה להמשיך לגור בכאילו מעון ראש ממשלה על חשבון המדינה. מה רע? במקביל, אפשר לשכנע את אונסק"ו להכריז על הווילה בקיסריה כעל אתר מורשת עולמי (זה בא עם מימון) ולהתקדם.
אם כבר אנחנו מדברים על בלפור, תשמעו סיפור. סיפורו של קונטיינר. לפני כשבועיים או שלושה הזמין מי שהזמין קונטיינר גדוש בציוד מיגון וחיטוי למשרד ראש הממשלה. אלה היו הימים שבהם כל אחד מאיתנו היה מוכן להרוג תמורת אלכוג'ל או לתרום כליה (לחילי טרופר) תמורת מסיכה וזוג כפפות. את הקונטיינר לא הזמינו, כנדרש, במכרז דרך משרד ראש הממשלה, אלא דרך חברת מוריה, המופקדת על הניקיון במשרד ובמעון ראש הממשלה.
הקונטיינר הגיע, הוצב מאחורי המשרד, אבל הציוד לא נפרק. בידיי עדויות של לא מעט עובדים במשרד ראש הממשלה שלפיהן הם המשיכו לשווע לאמצעי מיגון, אבל אין. הקונטיינר נותר נעול. הוא נפתח רק כשאב מעון ראש הממשלה אפי אזולאי הגיע לפרוק ממנו סחורה. היא נפרקה עד תום, ואז הוזמן משלוח נוסף. הקונטיינר התמלא מחדש. כפפות, אלכוג'ל, מסיכות, ציוד חיטוי, מכל טוב הארץ. אזולאי המשיך להגיע ולהעמיס. ביום חמישי בבוקר הגשתי שאילתא למשרד ראש הממשלה בעניין ציוד המיגון והחיטוי. כעבור חמש דקות הוצב בכניסה למשרד שולחן ועליו כפפות ואלכוג'ל לעובדים. "עד היום לא קיבלנו כלום", אמר לי עובד ותיק במשרד, "עכשיו פתאום קיבלנו".
לא מוכר שום חוסר באמצעי מיגון לעובדי המשרד. יחידות ואגפי המשרד קיבלו ציוד מיגון, חולקו מסיכות מגן לכלל העובדים המצויים במשרד, וכן נעשה תיעוד ורישום של החלוקה ליחידות השונות. ההתקשרות נעשתה בהנחיית חשב המשרד.
3.
"80 מיליארד"
נתניהו מנהל את משבר הקורונה לבדו. יוצא ונכנס מבידוד, מספק להמונים את המיסה היומית או השבועית בשידור חי בטלוויזיה, מתנפל על כל מי שמעז לעשות משהו ולקבל תשומת לב, כמו בנט (עוד נחזור אליו בהרחבה בהמשך). הניהול, כושל למדי. כפי שתואר כאן בטורים קודמים, השאלה היא מי מפחיד את נתניהו אחרון. בשלב מסוים החליטה צמרת משרד האוצר להישאר בירושלים וללון בבירה, כדי לא להתרחק מנתניהו. בכל פעם שהם שומעים ש"ברסי" (משה בר סימן טוב, מנכ"ל הבריאות) מגיע, הם מתייצבים אחריו. ברסי דוחף להסגר טוטלי, שי באב"ד הופך שולחנות ומפחית מרוע הגזירה, וחוזר חלילה.
ביום רביעי בערב הודיע נתניהו, בהפתעה, על מענק של 500 שקל לכל ילד, עד (כולל) הילד הרביעי. במשרד האוצר הוכו בתדהמה. לא היה דיון, לא הייתה התרעה, לא היה כלום. קבוצות הוואטסאפ של בכירי משרד הבריאות התפוצצו. הם אפילו לא ידעו להגיד מה העלות של הצעד הזה. מי סיכם את זה? שאלו בכירי משרד האוצר, מתי סיכמו את זה, על סמך מה סיכמו את זה? לאף אחד לא הייתה תשובה.
הממשלה צריכה להכניס יד לכיס ולשפוך כסף על המשק. זה ברור. הבעיה היא הדרך. השיטה. ממשלה מסודרת עם תהליך קבלת החלטות שפוי באה לאוצר ומבקשת ממנו תוכנית בהיקף 50 או 70 או 100 מיליארד שקל. משרד האוצר יושב, בודק, דן ומציג תוכנית עם יעילות מקסימלית למצב הנוכחי. תוכנית שתתאים את עצמה למציאות שבה המשק סגור, היוזמות מוקפאות, שפיכת הכסף חייבת להיות למקומות הנכונים ובזמן הנכון, כדי להציג תוצאות.
במקום זה, הגיעה דרישה ל"80 מיליארד" ואחר כך הונחת המענק לפי ילד, וכן הלאה. "כחלון ונתניהו בוגדים בכלכלה הישראלית", אמר לי השבוע בכיר במשרד האוצר (שאינו שי באב"ד), "מה שהם עושים השבוע זה על גבול הבגידה בכלכלה הישראלית. במקום לבקש מדיניות מסודרת, לעשות את הדברים הנכונים ולהשקיע במקומות הנכונים במצב המיוחד שבו אנו נמצאים, הם פשוט מאלתרים ושופכים כסף בצורה לא מבוקרת, לא ברורה ולא נכונה. זה נורא".
צוות מקרו של משרד האוצר ישב באמצע השבוע ובדק מה נזקה של הקורונה. ההערכה, נכון לעכשיו, היא שברבעון השני של 2020 ההכנסות של הממשלה ממסים יירדו ב־30 מיליארד שקל. סכום אדיר, עוד לפני שדיברנו על העלייה המטורפת בהוצאות. זה אירוע שיכול להחזיר אותנו עשור אחורה, בעיקר אם יימשך גם ברבעון השלישי. זה אירוע שמצריך התייחסות הרבה יותר רצינית מכפי שקיבלה הכלכלה הישראלית עד כה. זה אירוע שמצריך הסתכלות אחרת גם על מגיפת הקורונה עצמה.
4.
שומר מסורת
הביטו ביעקב ליצמן. האיש מגלם בתוכו את הסיפור כולו. ונאחל לו ולרעייתו, כמובן, בריאות שלמה ומהירה. ליצמן הוא חסיד גור, יהודי חכם עם חוש הומור מחודד וחושים פוליטיים בריאים. נתעלם באלגנטיות מהחשדות (הכבדים) נגדו לרגל הקורונה. האיש, המופקד על בריאות הציבור הישראלי כבר מעל עשר שנים, הודיע לפני כשבועיים שלאור העובדה שהוא באוכלוסיית סיכון, יפסיק להגיע למשכן הכנסת. כבוד. החלטה ראויה. מה הוא לא הפסיק לעשות? את כל מה שהוא רגיל לעשות. זה כולל קניות לשבת. כן, איש לא ייקח מליצמן את המסורת הזו, היידישקייט החשוב הזה של ההליכה למכולת מפורסמת בשכונת גאולה, זו שכל מאה שערים מגיעים אליה לערוך קניות לשבת. רבותיי, אלה מנהגים שעוברים דורי דורות בין החרדים שלנו. ככה הם שרדו בשטייטלים באירופה. אין שום סיבה לשנות סדרי עולם. שבת זו שבת, קניות זה קניות, איך אפשר בלי החלות החמות והקוגל?
אז ליצמן הלך ביום שישי האחרון למכולת שבה עוברים בחמישי־שישי אלפי לקוחות, רובם המכריע חרדים, המתגוררים בשכונות המוגדרות היום במשרד הבריאות כ"מדגרות קורונה". נכון, ביום שישי שעבר זה לא היה נגד ההוראות. מותר ללכת לקנות אוכל. אבל אם אתה בן 72, ממלא תפקיד שאין חיוני ממנו, נפגש באופן תדיר עם ראש הממשלה ושאר בכירי המדינה, עדיף שלא תלך למכולת מהסוג הזה, לא?
אתמול בערב התברר, בחשיפה של ערוץ 12, שליצמן הפר את ההוראות בבוטות בכל הקשור לתפילות. כן הלך לבית הכנסת, כן התגודד, בעוד המשרד שבראשו הוא עומד, מורה לחרדים לנהוג אחרת. בכל מדינה בעולם, מתוקנת יותר או פחות, האיש היה נפרד ממשרתו אתמול בלילה. בישראל, שבה "הבלוק" חשוב מהחיים עצמם, זה לא יקרה.
לנוכח המצב, הודיע ליצמן שהוא ימשיך לעבוד מהבית כרגיל. זה היה יכול להצליח, אם הוא היה מזכיר ועד הקהילה של יהופיץ במאה ה־17. בביתו של "שר הבריאות" הישראלי בשנת 2020 אין מחשב, אין טלוויזיה, אין קו אינטרנט, ואין אפילו סמארטפון. אז עכשיו מתקינים לו את כל התועבה הזו, רחמנא לצלן. אחרי הקורונה יצטרך לעבור דירה או לחטא את הבית בליזול.
נדמה לי שאת ההתקנים האלה היה צריך להתקין אצלו לפני חודשיים, כשהתברר שהמגיפה מגיעה גם אלינו. אלה שלא רכשו בזמן מטושים, מכונות הנשמה, ערכות בדיקה וציוד מיגון, לא התאימו את ביתו של שר הבריאות למאה ה־21. יעקב ליצמן מתאים להיות שר הבריאות קצת פחות משאני מתאים להיות אב הבית במעון ראש הממשלה. מינויו והשארתו בתפקיד הזה כשלעצמם הם הפרת אמונים בוטה מול הציבור הישראלי.
5.
מבצע בני ברק
החרדים עברו משאננות למגננה מבוהלת במהירות הבזק. כפי שתיאר השבוע אנשיל פפר במאמר מבריק ב"הארץ", העובדה שלא רק כאן אלא בכל העולם דווקא הקהילות החרדיות הן מטרות קלות לנגיף הקורונה ורבנים רבים (ונשותיהם) נקטלים ונקברים בלוויות מצומצמות מזעזעת את עולמם של אחינו החרדים.
אני לא משתמש במונח "אחינו" בציניות. חבריי היקרים בבני ברק, ירושלים, בית שמש, בית"ר ומודיעין עילית וכל שאר היישובים: קודם כל, תירגעו. אתם טוענים שהקורונה מלבה "שנאת חרדים". זה לא נכון. אין לנו עכשיו את הפריבילגיה לשנוא. אנחנו לא שונאים אתכם, אנחנו אוהבים את החיים. כולנו על אותה סירה. אם אתם תהיו חולים, גם אנחנו נהיה חולים. את חשבון הנפש שלכם תעשו אחר כך. אנחנו סומכים עליכם בעניין הזה. אתם אינטליגנטיים לא פחות (ואולי יותר) מאיתנו. כל מה שצריך עכשיו זה שיתוף פעולה ומאמץ אמיתי כדי להדביר את המגיפה הזו הכי מהר שאפשר. לא בגלל המתים. מספרי החולים הקשים והמתים בישראל זניחים. הפחידו אותנו עם עשרת אלפים חולים, לשווא. אנחנו מודאגים בעיקר בגלל מה שקורה למשק הישראלי. מי שזקוקה להצלה דחופה היא הכלכלה שלנו. האדם העובד ומפרנס. אם תופעת הידוק ההסגר על בסיס יומי שמוביל ראש הממשלה נתניהו תימשך, הסיפור הזה ייגמר רע מאוד.
ישראל הפכה למדינה עשירה בזכות העבודה שלנו, הדמיון, היזמות, ההעזה, החריצות. ההסגר חונק אותם, ואם הם ייחנקו, גם אנחנו ניחנק. חלק ממה שנסגר עכשיו, לא ייפתח עוד. חלק מהעסקים שנופחים את נשמתם עכשיו לא יחזרו לחיים. לכן חובה עלינו ועליכם לתת כתף.
המפתחות נמצאים בידיהם של שני אנשים: שר הביטחון נפתלי בנט והאלוף במילואים רוני נומה. בנט הוא זה שמוביל את הקו הנכון בכל הקשור לקורונה ומצליח, מדי פעם, לקעקע אפילו את פקידי משרד הבריאות המאובנים, שחיים בסרט. לפעמים בנט מצליח גם לעקוף את הקטנוניות והקנאה של נתניהו ולשכנע אותו ללכת לכיוון הנכון. נומה הוא זה שהופקד על הצלתה של בני ברק. אחד מאלופי המטכ"ל המוערכים ביותר בדור האחרון שגויס לעיר החרדית הצפופה בתחילת השבוע ומנסה להעמיס עכשיו 200 אלף איש שנתקעו בימי הביניים ולהביאם לחוף מבטחים. אם הוא לא יצליח, אף אחד לא יצליח.
בואו נתחיל בנומה: התקשרו אליו באמצע הלילה והזעיקו אותו לבני ברק. הוא רמת־גני. המעבר לבני ברק, חצי דקה ברגל, הוא חתיכת מסע בזמן. נומה עובד כמו מטורף, סביב השעון. לא מתראיין, לא מדבר, לא עושה יחסי ציבור, רק עובד. ככה היה גם בצבא. הוא מגלה אוכלוסייה מיוחדת במינה, ממושמעת בצורה בלתי רגילה, הרבה יותר מאיתנו החילונים. המפתח טמון בהגעה לאלה שמחלקים את ההוראות. כלומר, לרבנים. זה מה שנומה עושה עכשיו. זה לא נעשה קודם. כנראה נתניהו האמין שאם ליצמן שר הבריאות, אז בני ברק מסודרת. יצא הפוך. אם ליצמן שר הבריאות, יש לו קורונה ובני ברק מסובכת (כמו ירושלים). חבל.
נומה הפריד את המסלול הרפואי מהתפקודי. ברפואי הוא מנסה, בשלב הראשון, להוציא מהעיר את 3,000 בני ה־80 פלוס שגרים בה. חלקם חולים, חלקם בריאים. הוא מתמודד עם הבירוקרטיה שלא תיאמן במשרד הבריאות. לקח עידנים לקבל מהמשרד את רשימת חולי הקורונה בבני ברק. למה? כי ככה זה עובד שם. עכשיו לוקח הרבה זמן להוציא את החולים. זה לא פשוט. אין בני־ברקי שיסכים לצאת למלונית כלשהי אם לא יהיה לו ברור שיש שם הכשרת בד"ץ, למשל. אז מצאו את הרב הנכון וההכשר הנכון, ועכשיו יש כתובת (ניר עציון), וזה מתחיל לקרות.
בשלב השני יהיה מאמץ להוציא את כל חולי הקורונה מעל גיל 55 מבני ברק. זה יהיה הרבה יותר מסובך. האנליסטים המחמירים מעריכים שיש בבני ברק 75 אלף נשאי קורונה. צריך למצוא אותם. צריך לייצר מפעל בדיקות ענק בבני ברק שינוע בין הכתובות והרחובות ויבדוק את כולם סביב השעון. נומה מנסה להתניע את זה. כל האחרים (בעיקר במשרד הבריאות) מנסים לעכב את זה. תמונת מראה של מה שקורה במדינה כולה.
במסלול התפקודי הוא מנסה להעמיס את העירייה על הגב ולהתחיל לייצר עבודה. לשזור לתוך עיריית בני ברק את היכולות האדירות של מדינת ישראל. בבני ברק יש עירייה טובה, אבל היא לא יודעת לעשות דברים בהיקף כזה ובמהירות כזו. לפנות חולים, לחלק מזון, למנוע התקהלויות. לשכנע את הציבור לא לשרוף חמץ אלא לתת אותו לעירייה, היא תשרוף. לבטל את מנהג "הגעלת הכלים" בציבור. השנה תגעילו בבית פנימה. לעבור בין הרבנים ולגייס את כולם. להסביר. להשקיע בהסברה. להקים חמ"ל שיידע איפה כל החולים, איפה הנשאים, בני כמה הם. לגבש תוכנית פעולה ולהתחיל לבצע אותה. לשלוט במצב. להסביר. לוודא שהסדר ייחגג השנה בחיק המשפחה הגרעינית. כל אחד עושה ליל סדר בדירה שהוא גר בה. נקודה.
נומה מופתע לטובה. החרדים ממושמעים להחריד. אבל יש להם גם יתרון: בבני ברק רק 13% מהאוכלוסייה מעל גיל 55. הרוב המוחלט ילדים ונוער, הפגיעים הרבה פחות לקורונה. עכשיו נומה נלחם במנגנונים: של משרד הבריאות, של קופות החולים, של כל אלה שמייצרים סרבול של שעות, ימים ושבועות עד שניתן לפנות חולה קורונה מבני ברק. נומה יודע שרק הרחקת החולים מהעיר תבלום את המגיפה. הוא על זה. בעניין ההסגר, הוא סקפטי. לא יצליח, לא יעבוד. עדיף לשכנע את הרבנים שישכנעו את התושבים. הם ממושמעים. המשטרה תייצר הרתעה במחסומים מזדמנים, וזהו. כל השאר, מיותר.
הוא עובר חוויה ייחודית. הוא פוגש אנשים שחיים כמו פעם אבל עושים מה שהרבנים אומרים להם לעשות, ללא כחל ושרק. הם צריכים גושפנקא רבנית ברורה והוראות ברורות. נומה הצליח להתאים אפילו את מנהג ה"קמחא דפסחא" של החרדים לקורונה. לא עוד ריכוז כל המצרכים שמגיעים למשפחות הנזקקות במקום אחד והתגודדות סביבם. כל משפחה תקבל ישר הביתה. זה מסובך, אבל אפשרי. ברגע שהם יאמינו שהאספקה תגיע, הם ימתינו לה. זה קורה.
נומה יצליח. אין לי ספק בכך. הוא יעזוב את בני ברק בעוד שבועיים או חודשיים עם דעת מומחה על החרדים טובה מזו שאיתה הגיע. השאלה היא איך ייצאו החרדים מהמשבר הזה. האם הם יבינו שההסתגרות מאחורי החומות מסוכנת יותר מסכנת ההתפקרות. בעידן הנוכחי, כשהעולם צפוף ופגיע יותר למגיפות, אי אפשר לחיות בימי הביניים. חייבים להתקדם. לכחול לבן זה לא ממש הצליח. לחרדים זה חייב להצליח.
נפתלי בנט הוא יזם שנקלע לפוליטיקה. לפני מספר חודשים, כשפרסם את הפוסט ההוא שבו רמז שמערכת המשפט תופרת תיקים לראש הממשלה, חשתי עצב. האמנתי בבנט (ובשותפתו איילת שקד) כמייצגי הימין האידיאולוגי האמיתי וההגון. אלה שרואים את טובת המדינה לפני טובתם האישית. קריסתו של בנט בפני נתניהו היתה אירוע עצוב, מה גם שמיד אחריה הוא מונה לתפקיד שר הביטחון. זו תורה וזה שכרה.
אלא שבשבועות האחרונים, מאז פרוץ הקורונה, מפגין בנט את כישוריו המיוחדים (שבאו לידי ביטוי גם בצוק איתן): חשיבה רעננה ומקורית, ביצועיזם מובהק, עקשנות וחתירה למגע. הוא הבין לפני כולם את חשיבות הבדיקות ולא נרתע מכניסה לעימותים חזיתיים עם משרד הבריאות וראש הממשלה עד שהבקיע את החומה הזו (בהחלטה של נתניהו לפני כמה ימים לחתור ל־30 אלף בדיקות ביום). הוא המציא את ה"קורונומטר", המערכת שמאגדת את יכולותיהם של גאוני 8200 וחברת הסייבר הישראלית NSO, מערכת שמקדימה את יכולות הניטור של שאר העולם ותאפשר לנו לשלוט במהירות בקורונה ולהתגבר עליה.
הוא מטריף את המערכת, חותר קדימה, לא מהסס לנסות דברים חדשים ומבין שאנחנו לא במגיפה, אלא במלחמה. הוא הבין גם מוקדם יחסית שהמפתח להצלחה הוא ההבנה וההפנמה שצריך לבודד את המבוגרים. ההקלטה הקולית שלו, ששטפה את הוואטסאפ לפני כשלושה שבועות, עשתה את העבודה. אחוזי התמותה הנמוכים בישראל (הנמוכים בעולם) מיוחסים עכשיו לשלוש סיבות: ההחלטה הנכונה של נתניהו ומשרד הבריאות לסגור את השמיים מוקדם יחסית. ההבנה של הציבור הישראלי שיש לגדוע את הקשרים עם ההורים או הסבא־סבתא המבוגרים. וגם אחוז המבוגרים הנמוך יחסית בישראל, המדינה הצעירה במערב.
בנט נלחם בכל הכוח ב"דיבוק" שאחז במשה בר סימן טוב ופרופ' סיגל סדצקי מהרגע הראשון: הדיבוק נגד הבדיקות. אף על פי שכל שאר העולם וכמעט כל המומחים מאוחדים בדעתם שהצפת השוק בבדיקות, יחד עם סגירת אזורים ממוקדים ו"צבועי" קורונה עושות את העבודה, התבצרו ברסי וסדצקי בעמדתם כדון קישוט נזעם. בנט קעקע אותם לאט, אבל בהתמדה. למזלנו.
הוא היה היחיד בממשלה שהצביע השבוע נגד הורדת המשק לפעילות של 15% (מ־30%, היקף הפעילות עד אז). בנט יודע שהנזק שייגרם לכלכלת ישראל יהיה חמור שבעתיים מנזקי הקורונה. הוא מבין שהבעיה העיקרית היא שכמעט כל מקבלי ההחלטות לא חיים באימה מחשבון החשמל, הארנונה ושכר הדירה של החודש הבא. רובם ככולם נהנים ממשרות מכניסות בשירות הציבורי. הוא גם יודע שמשרד הבריאות הוא משרד רגולטורי. תפקידו להאט, לא למהר. לקבוע כללי מסגרת, לא לבצע.
הוא נתקל בבירוקרטיה הלא תיאמן שממשיכים פקידי משרד הבריאות להערים מול המעבדות בישראל, מול היוזמות ומול המאמץ להשתלט על המגיפה, ולא מאמין. תארו לעצמכם שבמלחמת יום כיפור היו מתייצבים שוטרים צבאיים בעלייה לרמת הגולן או בירידה לסיני ועוצרים חיילים על גילוח־צחצוח. זה בדיוק מה שעושים במשרד הבריאות. מתעסקים עם ועדת הלסינקי וכל מיני רגולציות, כדי לבלום את אלה שמנסים לשפוך מים על שריפת היער המשתוללת כאן.
עוד רבות ידובר, יסופר ויתוחקר על מחדלי הקורונה. אני מרשה לעצמי לנחש שבנט ייצא טוב מהבדיקות האלה, בדיוק כמו שיצא טוב מדוח מבקר המדינה על צוק איתן. הוא הספיק כבר לרדת למכון ויצמן לפחות פעמיים ולא להאמין אל מול המאמץ שמשקיע משרד הבריאות בחסימת המצוינות של המכון ורתימתה למאבק בקורונה. בשיחות עם בכירים במכון נרשמת תופעה מוזרה: הם מפוחדים מהאפשרות שבנט יעזוב בקרוב את תפקידו. הוא היחיד שזורם איתם ועם היוזמות, המעבדות והיכולות של המקום הזה, שנחשב לאחד המופלאים בעולם בכל מקום, חוץ מאשר במשרד הבריאות בירושלים. שם ממשיכים להתעקש על רגולציה, קרדיטציה ובלבולציה.