שמאי: "נולדתי עם תסמונת שנקראת אכונדרופלזיה, שהביטוי הבולט שלה הוא גמדות, נושא שתמיד דובר בבית בפתיחות. המשמעות היא, שכיום, בהיותי אדם בוגר, גובהי אינו עולה על 148 ס"מ ובחודשים האחרונים הילדים כבר עברו אותי מבחינת הגובה ומביטים בי 'מלמעלה'. בבית תמיד הקפדנו על שיח פתוח וחופשי, שום דבר לא היה בגדר סוד וניהלנו את השיחות ממקום משתף, מכיל ואוהב. בחרנו לנהל שיחות משפחתיות ברגעים בהם הילד נינוח ופנוי מעיסוקים, וגם אנחנו כהורים הקפדנו על זמן שמוקדש לגמרי לשיחה, ללא הסחות דרך, בלי טלפונים ניידים ולא תוך כדי פעילות אחרת ברקע (למשל קיפול כביסה). אבל הטיפ הכי חשוב הגיע דווקא בשל הבדלי הגובה ביני ובין הילדים".
שמאי מסביר כי "על מנת שנוכל לנהל שיחה אמיתית שהיא 'בגובה העיניים', אנחנו מקפידים לנהל את השיחה בישיבה – סביב שולחן ארוחת הערב או על הספה בסלון. מעבר לעובדה שזה פשוט נוח, גם השיחה הופכת להיות הרבה יותר נעימה וקרובה, ובעיקר מרגישה מכובדת, בצורה הזאת. משהו בדיון מתחיל אחרת ובשילוב של מילות חיזוק ותמיכה, ובעיקר הקשבה אמיתית, אני מרגיש שאני מצליח להעביר מסר, והמילים שלי ושלהם באמת נשמעות".
רצוי להכניס לשגרה המשפחתית שיחות "בגובה העיניים", לתיאום ציפיות, לתכנון ולגיבוש כללי התנהגות.
הנה מספר כללי זהב ששווה לשים לב אליהם:
בהתאם לגיל הילדים, השיחה יכולה לכלול נושאים כגון סדר היום, שעת שינה ושעת קימה, מה עושים כשמשעמם, תקציב לבילויים, עד מתי אפשר לבלות בחוץ, כל כמה זמן ההורים מצפים לעדכון, ועד תכנון הפעילויות, הבילויים והאטרקציות המשותפות במהלך החופשה.
זה לא נאום. זו שיחה: חשוב להקשיב לילדים, לשאול מה הם מציעים, ולהתחשב עד כמה שניתן ברצונות שלהם. שיחה שכזו מאפשרת לילדים להרגיש חלק מהמשפחה, חלק בקבלת ההחלטות, ומעודדת את הילדים לשתף פעולה עם ההורים.
יש חשיבות לשיחה משפחתית, אבל כדאי להקדיש זמן לשיחה עם כל ילד בנפרד – כל גיל והאתגרים שלו, כל ילד והצרכים הייחודיים שלו ואנחנו ההורים מכירים את הילדים שלנו ורצוי לעיתים להתאים את הכללים והמענים לכל ילד בנפרד.
בסיום השיחה כדאי כבר לקבוע מועד לשיחה הבאה. עם הילדים הבוגרים אפשר אפילו לסגור שעה עם תזכורת בנייד. בשיחות האלה נבחן יחד מה עבד ומה לא עבד ובמידת הצורך נרענן ונעדכן את הכללים שנקבעו.
התרעות פיקוד העורף