שיעור "פלור בר" שהגעתי אליו בבוקר יום שישי נפתח בסימפוניה השביעית של בטהובן. התיישבתי על רצפת הסטודיו והצלילים ניבאו שהולך להיות לא רק שיעור מהנה אלא בכלל סוף שבוע נפלא. בלט אף פעם לא רקדתי. גם לא נראה לי שארקוד בעתיד. אבל כשהציעו לי לנסות את שיטת פלור בר, המבוססת על עקרונות ותרגילי הבלט הקלאסי, הסכמתי בשמחה. הבטיחו לי שלא זזים מהרצפה, ושכל מה שדרוש ממני זה להגיע בטרנינג וגרביים.



השיטה מסייעת להגמיש ולחזק את שרירי הבטן התחתונה והגב. היא אמורה לגרום לנו להבין את הגוף שלנו טוב יותר, עוזרת ליציבה נכונה, משפרת את הגמישות, מחטבת את הירכיים וכאמור גם הבטן הופכת למוצקה יותר. בקיצור, נשמע לכאורה פנטסטי לאור העובדה שבשיעור אין קפיצות וניתורים. הכל מתנהל באופן מאוד סולידי, על הרצפה כמובן.



מאטה מוראי, המורה המעביר את השיעור ב־Be You, סטודיו למחול ופיטנס בלב תל אביב, מתחיל את הסשן במתיחות חימום. כל זאת, כאמור, לצלילי בטהובן. בשלב זה המטרה היא לא לעבוד מעבר ליכולת שלנו, אלא רק להכין את הגוף לעבודה. קל. אחר כך עברנו ל־Turn out, תנועה של פתיחת ירכיים פנימיות. "עבודה מהטוכעס", מוראי קרא לזה.



אני מביטה סביבי. בחדר נמצאות נשים בלבד, בגילים שונים. "לפעמים מגיעים גם גברים", הוא אומר ומסביר ש"הגיל בשיעור הזה ממש לא משנה. משום שהכל קורה כששוכבים או יושבים על הרצפה, אין פה עניין שאת לא זזה כמו כולם ומרגישה לא בנוח. זו עבודה שמתמקדת במזרן שאת שוכבת עליו ובעיקר בגוף".



אפרופו מזרן, כל המשתתפות ויתרו עליו מראש ובחרו לבצע את התרגילים על הרצפה עצמה. רק בשלב מתקדם של השיעור, כשהתרגילים הפכו הרבה יותר קשים, בודדות מהן - ואני כמובן ביניהן - רצו להביא את המזרן.



***


המשכנו עם תרגילי חימום, אבל הפעם היה מדובר בחימום אקטיבי: סובבנו את כפות הרגליים על רקע מוזיקה קצבית, עבדנו על פוזיציות שלהן, עשינו פוינט ופלקס, ומשם המשכנו לפלייה - כיפוף ברכיים. עד כאן החזקתי מעמד בכבוד, אף על פי שלא תמיד ביצעתי את התרגילים בצורה מדויקת.



ואז בבת אחת הקצב הרגוע של השיעור השתנה. מוזיקה קצבית ניבאה שעכשיו כנראה הולך להיות קשה. "מה שמבדיל את השיעור הזה מפילאטיס זה המוזיקה", מסביר המורה. "פילאטיס מתבצע בשקט, ואילו פה כל תרגיל בנוי על מוזיקה מסוימת, חלקה מאוד קצבית. המוזיקה הזאת גם נותנת השראה לגוף".



התרגילים, התברר, נהיו מורכבים יותר. השיא: שבע דקות רצופות של עבודה על שרירי הבטן. היו שם כפיפות בטן בשלל סגנונות וגם כל מיני מנחים של הגוף שמחזקים את השרירים וגם עובדים על האלכסונים. "ככל שמתאמנים יותר, זה נהיה קל יותר", מבטיח המורה. "תתחילי בעשרים כפיפות בטן, אחר כך כבר תעשי 100 בלי בעיה".



שבע הדקות האלה היו אתגר אמיתי בשבילי. הפעם זה היה קשה. התחלתי להזיע. גם הרצפה פתאום הרגישה לי קשה מדי, לא נוחה. כאן, כאמור, הגיע לעזרתי המזרן. אבל גם ריכוך הרצפה לא כל כך עזר. ציפיתי בקוצר רוח ששבע הדקות האלה יסתיימו כבר. אחר כך עברנו לעבוד על שרירי הגב. התרגיל הסופי כלל מתיחות שמשחררות את הגוף ומרגיעות אותנו.



יצאתי מהשיעור מאושרת מכך שחיזקתי את עצמי ואפילו שיפרתי את הגמישות. אבל המורה דאג לצנן את ההתלהבות שלי. "פעם אחת זה כאילו לא עשית כלום", הוא טען. "רק אם תעסקי שלוש פעמים בשבוע בספורט כלשהו תוכלי לראות אפקט מסוים". הנהנתי בראשי והמשכתי לשופינג בקניון.




המיתוס: קרטיב עדיף מגלידת שמנת


"קרטיב וגם גלידת שמנת אינם מכילים רכיבים תזונתיים בריאותיים", אומרת יעל חן־רביע, דיאטנית בכירה של שירותי בריאות כללית. "אבל אם כבר צורכים אחד מהם, עדיף לבחור בקרטיב קרח, שמכיל סוכר פשוט בלבד, לעומת תוספת השומן הרווי שמכילה גלידת השמנת, אשר קשור לסיכון של התפתחות מחלות לב וכלי דם. כל זאת בנוסף לכמות הסוכר שמכילה גלידת שמנת ולכמות הקלוריות הרבה והמשמעותית יותר משל הקרטיב. גלידה מככבת בקיץ. חשוב לאכול אותה בכמויות מדודות. העדיפות היא לבחור בארטיק שרבט או בגלידה על בסיס יוגורט ופירות טבעיים".