מי שתיה, קטניות ועוד דרכים למזון בריא בתקציב מוגבל

במיוחד היום, כשישראל כמו מדינות רבות נוספות בעולם לקראת מיתון, וכשאנשים רבים מהדקים את החגורה כלכלית, אנחנו שומעות לא פעם את המשפט “האוכל הבריא מאוד יקר". לחם מדגנים מלאים יעלה לצרכן בסופרמרקט יותר מלחם אחיד וכך גם הקמח המלא. שמן זית יקר יותר משמן חמניות, ומחירם של קרקרים איכותיים גבוה יותר מהמקבילים בעלי פרופיל תזונתי נמוך.

מקוממת העובדה שעל מזון בריא צריך לשלם יותר. במיוחד כאשר ברור וידוע לכל כי תזונה מאוזנת משפיעה על הבריאות וחוסכת, בטווח הרחוק ובטווח הקצר כאחד, הוצאות גבוהות. המחיר ברמה הלאומית כולל את עלויות הטיפול במחלות שאפשר היה למנוע, כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם ובעיות אורתופדיות. כך גם ניתן לצמצם ימי מחלה והיעדרויות מהעבודה לבדיקות ולטיפולים רפואיים ולעודד עלייה בפריון העבודה. וגם ברמה האישית.

פעולות ברמה האישית

כמו בתחומים אחרים, גם בנושא התזונה, האוכלוסיות החלשות מבחינה סוציו־אקונומית נפגעות יותר. עלות המזון הבריא גבוהה יותר מזו של מזון מעובד בעל איכות תזונתית ירודה.

חיסכון כלכלי ברמה הלאומית

למזון ולתזונה תפקיד חשוב בבריאות הציבור והשפעה משמעותית על איכות החיים גם בהיבט הלאומי. הסיבות לעלויות הגבוהות שחלות על מערכת הבריאות בעשרות השנים האחרונות, בהקשר של תזונה במדינות מפותחות, הן העלייה הדרמטית בממדי ההשמנה. השמנה שהיא תוצאה של זמינות מזון עתיר קלוריות, מבחר עצום של מוצרי מזון מעובדים, תכיפות הארוחות מחוץ לבית (לא רק במסעדות של מזון מהיר) וצמצום הבישול הביתי. אלה מצטרפים להפחתה המשמעותית בפעילות גופנית בקרב אוכלוסיות רבות בעקבות התקדמות טכנולוגית: שימוש במכוניות, במעליות או ישיבה מרובה בבית, בעבודה וגם כשמבלים בהצגה, בקולנוע או במסעדה.

אם בעבר הלא כל כך רחוק את הקניות היינו עורכים ברגל - רוכשים במכולת לחם, ביצים, חלב ומוצריו, ממשיכים לירקן ואת הבשר קונים באטליז, סוחבים את הכל בסלים ומטפסים במדרגות הביתה - היום הקניות בסופרמרקט נערכות עם עגלה, השקיות עוברות לתא המטען ברכב ועם המעלית מגיעות הביתה. ויש שעורכים באופן קבוע את הקניות באופן מקוון, ומפעילים רק את האצבעות על המקלדת.

ללא ספק סיוע של הממשלה בסבסוד מזון בריא, בחינוך האוכלוסייה לתזונה נכונה, לפעילות גופנית, במקביל לרתימה ולשיתוף יצרני המזון - יובילו לשינויים הרצויים. תהליכים בכיוון זה החלו, אך הם לא מספיקים, ולכן בינתיים באחריותנו, האזרחים, לדאוג לבריאותנו וגם לכיס שלנו.