מחקר חדש שפורסם במגזין SCIENCE חשף כי גם שימפנזות חוות תסמיני גיל המעבר: על פי נתונים דמוגרפיים ואנדוקריניים באוכלוסיית שימפנזות מסוג NGOGO שנחקרה זמן רב באוגנדה, נמצאו עדויות ברורות לגיל המעבר אצל נקבות אשר חיו אחרי גיל 50. עם זאת, בניגוד למקרה של בני אדם ולווייתנים שונים, שימפנזים לאחר רבייה באוכלוסייה זו אינם מעורבים בגידול צאצאים קרובים, מה שמרמז על כך שתהליך שונה מניע את התפתחותם.
מנתונים אשר נרשמו בארגון הבריאות העולמי, עולה כי כמיליארד נשים ברחבי העולם סובלות מתסמיני גיל המעבר לסוגיו והידועים לשמצה, וזה עובר מדור לדור. גלי החום, יובש נרתיקי, כאבי גוף, ירידה בחשק המיני והפרעות שינה. למרות המספר הכל כך משמעותי, נושא גיל המעבר אצל נשים לא היה בר שיח ולא קיבל התייחסות ראויה, הוא לא נחקר או עלה על סדר היום. עד לא מזמן, גם הרופאים לקו בבורות וחוסר עניין כי כולם מזדקנים וככה זה בטבע. נשים סבלו בשקט וקיבלו את הפור כחלק מהחיים.
למזלנו, בשנים האחרונות ועם התפתחותה של המודעות לנושא גיל המעבר אצל נשים ולנושאים נוספים אחרים, התפתח שיח פתוח אשר משאיר מאחור את ההתנהלות הפרימיטיבית שחיינו בה עד לא מזמן. האפשרות לשנות את גורל הנשים קיבלה גב על ידי מיזמים חדשים רבים שהוקמו, דרכם התפתחו שיטות רבות ומגוונות עבור מי שעוברת את גיל המעבר, נוצרו יוזמות רבות כדי לחקור, לשפר להבין ולהקל על מי שנמצאת בשער המעבר הזה, וכן את הבאה בתור!
ד"ר פאני בר לוי, גינקולוגית בכירה וחלוצת הטיפולים אסתטיים-וגינליים, אומרת כי "אין ספק שגיל המעבר עבר כבר לקדמת הבמה, לאחר שנים רבות של מחסור בידע, מחסור בטיפולים והתעלמות של כל הגורמים הקשורים בבריאות האישה ורווחתה. גם המחקר, הממסד הרפואי, התעשייה הפרטית, אפילו בתרבות, גיל המעבר נמצא כעת תחת אור הזרקורים. דווקא הגיל הזה, שמהווה כיום פרק זמן כה משמעותי וארוך בחיי האישה, מתחיל לקבל הכרה כ 'הגיל הראשון', שבו אישה יכולה לבחור איך לשפר את החיים שלה, ולדבר באופן גלוי על ההתמודדויות, התופעות וההשלכות.
"אם בתחילת המאה ה-20 תוחלת החיים של האישה הייתה בממוצע כ-45 שנה, הרי שכיום גיל התמותה הממוצע אצל נשים הוא 85. כלומר: נשים חיות ובועטות המון שנים אחרי גיל המעבר, ותוך כך מחפשות את הדרך גם לשפר את איכות החיים. גיל המעבר בא לידי ביטוי באופן שונה מאישה אחת לאחרת, ויכול להביא עמו שלל תסמינים שונים, אין סטנדרט זהה. החל מגלי חום, מועקות נפשיות, שינויים במצב הרוח, יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני, דליפת שתן, דלילות שיער, הפרעות שינה ועוד. רק לאחרונה החלו לצוץ בתעשייה הפרטית פתרונות והמצאות טכנולוגיות לנשים בגיל המעבר, אולם הדרך עדיין ארוכה ותלויה בהבנה של הצרכים הייחודיים של תקופת הגיל המשמעותית, ומכאן החשיבות של המחקר להבנה עמוקה של השפעות הירידה ההורמונלית על חייה של האישה".
מעבר לעובדה כי ההתייחסות לנשים בגיל המעבר, עברה לקדמת הבמה וקיבלה סוף סוף את הזרקור. במהלך עשרים השנים האחרונות, מאחורי הקלעים בוצעו מחקרים רבים אשר דנו בשאלה המאוד מסקרנת: מדוע נשים ממשיכות לחיות שנים ארוכות ובריאות גם אחרי שהשחלות אצלן נוטות להיסגר סביב גיל 50 ? וזאת בניגוד לתיאוריה האבולוציונית לפיה אובדן פוריות צריך להיות השורה התחתונה! כי ברגע שמסתיים תפקיד גידול הצאצאים, בעצם תם ונשלם התפקיד החשוב שלנו הנשים לקדם את ההישרדות האנושית.
במהלך עשרים השנה האחרונות, בוצעו מחקרים אשר בדקו מדוע נשים מאריכות ימים גם אחרי שנות הפוריות שלהן? ההסברים רבים ושונים: מהפופולריים ביותר היו "השערת הסבתא" - אם סבתא משפרת את ההישרדות והרבייה של נכדיה, היא מבטיחה בכך את המשך הגנים של עצמה - כולל גנים שתורמים לאריכות ימים. אבל "זה לא באמת אפשרי עבור שימפנזים כי הם לא חיים עם בנותיהן", נקבות שימפנזות בוגרות נוטות לעבור למשפחה אחרת כשמגיע הזמן להן ללדת תינוקות, והן נוטות לגדל אותם בקהילה, כלומר אין תמריץ גנטי לפרימטים להעדיף את נכדיהם
מה שעוד מעניין זה כי גיל המעבר אינו פוסח כמעט על אף אישה בכל חברה וקהילה אנושית. עם זאת, הוא אינו נפוץ כמעט כלל אצל יונקים אחרים בטבע, ועד כה נצפה רק בבני אדם ובמיני לווייתני שיניים בודדים.
במחקר השימפנזות, מתוך 21 שנות תצפית (1995–2016), חישבו החוקרים את המדד הדמוגרפי במצב פוסט-רבייה. גיל המעבר האנושי, הפסקה לא פתולוגית וקבועה של תפקוד השחלות כתוצאה מדלדול זקיקי השחלות, מתבטא בהגברת רמות הורמון מגרה זקיקים (FSH) וירידה ברמות של הורמונים סטרואידים בשחלה (אסטרוגנים ופרוגסטינים) . כדי להעריך אם נקבות קופות ה-Ngogo עוברות גיל המעבר כמו אצל בני האנוש, ניתחו החוקרים את המגמות הקשורות לגיל בחמישה הורמונים שנמדדו ב-560 דגימות שתן מ-66 נשים בעלות מצב רבייה וגיל משתנים (טווח: 14 עד 67 שנים. את אותם פרמטרים בחנו גם בקרב קופות נקבות.
כמו באוכלוסיות שימפנזות אחרות ובבני אדם, הפוריות ירדה לאחר גיל 30, ולא נצפו לידות לאחר גיל 50. בניגוד לאוכלוסיות שימפנזות אחרות, אך כמו בבני אדם, זה לא היה יוצא דופן שנקבות Ngogo יחיו לאחר גיל 50. בערך חצי מזה של המין האנושי. מדדים הורמונליים מראים כי נקבות Ngogo חוות גיל מעבר דומה לזה של בני אדם, המאופיין ברמות עלייה של FSH ו-LH וירידה ברמות של אסטרוגנים ופרוגסטינים כשהן עוברות גיל המעבר כל זאת למרות שהן דווקא לא ממשיכות לחיות עם הבנות שלהן ולגדל את הצאצאים.
לא ברור מדוע הטבע האנושי, מעדיף את גיל המעבר או את המשך ההישרדות של שנים שאינן יכולות עוד להתרבות. נדירותה של תכונה זו הופכת אותה למעניינת וקשה ללימוד. בשורה התחתונה, גיל המעבר עבר פאזה והוא מזמן כבר אינו הסוף. ככל שחוקרים יותר, מגלים כי גם הטבע עובר שינוי תודעתי ולא צריך להיות "סבתא דואגת" כדי שתמשיכי לחיות טוב.