הילד שלי בן שנה וחודש והוא מקסים וחכם - כל הסופרלטיבים שאמא גאה יכולה להשתמש בהם. הבעיה היא שהוא מטיל חפצים. הוא מאוד יצירתי כרגע, חי בכאן ובעכשיו, אז כל דבר שכרגע הוא לא רוצה או לא צריך - הוא מפיל אותו. הוא רואה משהו שהוא רוצה לאכול? לא תהיה לו בעיה להעיף את המוצץ או את הבקבוק שיש לו בפה או ביד. אם בזמן הארוחה הוא יראה בצלחת אחרת מאכל שהוא אוהב יותר, לא תהיה לו בעיה להפיל את הצלחת שלו על הרצפה. כל מה שמפריע לו בדרכו אל המטרה, יכול ליפול מבלי שהוא ישים לב בכלל. מה אני יכולה לעשות?
"ראשית כל, חשוב לי מאוד לציין שזה באמת מאוד טיפוסי לגיל שלו. ברור שהתגובה שלך צריכה להיות אקט חינוכי, כלומר משהו שילמד אותו במשך הזמן כיצד להתנהג נכון, אבל את יכולה להיות רגועה שמדובר בדפוס טיפוסי מאוד לילדים. הם זורקים, פשוט זורקים, כי תחשבי איזה כיף זה עבורם לראות את הצעצוע או את האוכל שלהם מתגלגל. אני חושבת שתגובתך צריכה לחבר בין ההתנהגות שלו לתוצאה מסוימת. אם את מגיבה באופן מסוים ולא משיגה את התוצאה הרצויה, כנראה שמשהו בחיבור הזה לא נכון או מדויק מספיק. לדעתי, את צריכה להגיב בכל פעם שהוא זורק משהו, באופן ספציפי ורלוונטי, כך שהוא יידע לצפות לתגובתך העקבית פעם אחר פעם - ולהימנע ממנה. ובכל זאת, לאחר כל זה, בגלל שבנך עדיין כל כך צעיר, אני באמת חושבת שאת יכולה להניח לזה. כן, יהיה לך זמן כדי לשבור לו את ההרגל הזה, אבל בינתיים - יאללה, תניחי, תתעלמי, אל תתרגשי מזה יותר מדי, אל תכניסי את עצמך לפינה הזאת. זו גם דרכו לגלות את העולם. זה רק שלב, את תראי, והוא יעבור בקרוב".
אני אמא לילד מתוק בן חמש וחצי. לאחרונה זיהיתי בו התנהגויות קצת מוזרות, אז חיפשתי מקום שבו הוא יוכל לעבור אבחון תקשורת - לדעתי, הוא על הרצף. התוצאה לא שכנעה אותי בכלל. הם טוענים שבני זקוק רק לטיפול רגשי וזהו, אבל זה לא נשמע לי הגיוני. הוא משמיע רעשים מוזרים ומוציא קולות לא שגרתיים, הוא מדבר הרבה על מוות ויש לו התפרצויות זעם. חשוב לי לציין שהוא לומד בבית ספר רגיל, לא במוסד חינוכי שמתאים לילד על הספקטרום. האם אני צריכה להירגע ולהסתפק באבחון שקיבלתי, או להמשיך לחקור את הנושא ולהבין את ההתנהגויות החריגות שלו?
"אני חושבת שיש לך בן מיוחד מאוד, שהוא סופר רגיש וכנראה גם סופר אינטליגנט. עם זאת, וכפי שאני אומרת תמיד - כשיש ספק, אין ספק. אם את חושבת או מרגישה שהאבחון לא מספיק ושאת רוצה שמישהו נוסף יבדוק אותו, לכי ותטפלי בו. אני לא יודעת מה מצבכם הכלכלי, אבל מבחינתי את יכולה גם ללכת למומחה באופן פרטי וגם לפנות למומחה דרך קופת החולים. העיקר שתעשי את זה כמו שצריך, כך שלא יהיו לך יותר ספקות לגביו. אני חייבת לציין שעל פי דברייך, בנך יכול להיות על הרצף האוטיסטי, אבל גם יכול להיות שהוא ממש לא. אני מכירה הרבה ילדים חכמים מאוד ושהעולם הזה נורא מוזר להם, לכן הם קולטים אותו אחרת. יש פער גדול מאוד בין האינטליגנציה השכלית לאינטליגנציה הרגשית - הרגש הוא בדרך כלל תואם גיל והשכל לא. בין שני הדברים האלה, לעתים, נוצר בור, והילדים החכמים האלה נופלים בתוכו. אל תיתני לבנך ליפול, בהצלחה".
הנכדה שלי בת השנה גדלה בבית נורמלי ונורמטיבי, ובכל זאת היא עצבנית מאוד. היא מכה בלי סיבה, מושכת בשערות ונושכת. ממש אפשר להגיד עליה שהיא ילדה אלימה, וכל זה עוד לפני שהיא נכנסה לגן. מה עלינו לעשות?
"סבתא יקרה, ילדים לא נולדים עצבנים, אבל כן נולדים עם טמפרמנט. כנראה שהנכדה שלך נולדה עם טמפרמנט תוסס, נוכח, מורגש ומוחצן. כן, יש גם ילדים כאלה וזה ממש בסדר. אני לא רוצה שתתייחסי אליה כאל ילדה אלימה, אלא כאל ילדה תוקפנית. הרי היא לא פוגעת במישהו כדי שיהיה לו כואב - ממש לא, זה לא מה שעובר לה בראש. כל מה שהיא רוצה זה לחוש תחושה של ערך, כוח ומעמד. אין ילד שרוצה להיות ילד רע, כולם רוצים להיות ילדים טובים שיאהבו אותם ויחבקו אותם. הנכדה שלך היא בתוך הלופ של עצמה ולא יודעת איך לצאת ממנו, תפקידכם המבוגרים לעזור לה לעשות זאת. אל תכעסו עליה - להפך, תיתנו לה תשומת לב באופן סבלני וחיובי".