בני הגדול החליט שהוא לא מדבר איתי יותר, וחוסם אותי מהוואטסאפ. הוא בן 19, ובמהלך ראיון קבלה לתפקיד מאוד נחשק בצה”ל לא הסכמתי לתת לו תשובה לשאלה מאוד חודרנית. כתוצאה מכך הוא ממש התעצבן עליי והגיב בצורה לא צפויה ואפילו קיצונית. חשוב לי לציין שבדרך כלל מערכת היחסים בינינו מאוד טובה, מכבדת וחיובית. זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה. איך לדעתך אוכל לשקם את היחסים בינינו?
“הילד נמצא בגיל שהכל בו בקיצוניות, הכל שחור או לבן, אין דבר כזה אפור. מבחינתו, אם הוא לא התקבל הלך עליו. הוא נמצא בסערת רגשות, ועושה רושם שהוא חושב ששמת לו רגל. לפי מה שאתה אומר זה נראה כמו אירוע זמני. הזמני יכול להיות עוד יומיים, והוא יכול להיות עוד חודשיים. אני לא יודעת. התפקיד של החיזור או של שמירת הקשר הוא עלינו ההורים. זו אחריותנו. חשוב לעשות את זה עם כבוד עצמי, בלי להתחנף או לרדת לרזולוציות כמו ‘אני יודע שעשיתי טעות’. בכלל, המלצתי היא שלא תדבר על מה שהיה – לך הלאה וקדימה. מה שהיה היה".
"אל תעשה עם הילד שיחות על הדבר הזה, ואל תגיד לו שאתה פגוע ממנו. נניח, אם הוא לא רוצה לבוא איתכם כשאתם הולכים לאכול המבורגר יחד כל המשפחה, אז תביא לו המבורגר, ותגיד שלא רצית שהוא יפספס. כשאתה רואה אותו בבית תגיד לו ‘אהלן ילד’, לא משנה מה התגובה שלו. אתה לא צריך מתווך, אל תעביר לו מסרים דרך אמא שלו. זה אתה והוא. תהיה אבא, ותן לזמן לעשות את שלו תוך כדי שהוא מקבל את המסר שאתה לא מוותר עליו”.
הבן שלי עדיין לא גמול מחיתולים. הוא בן שנתיים וחצי ועבר לפני כחודש למיטה של גדולים - המעבר היה מאתגר, אבל זה מאחורינו. בשבועות האחרונים הוא התחיל לבקש מוצץ כל הזמן וזה משהו שלא היה קודם. אנחנו לא יודעים להיכנס עם הילד ראש בראש, ואם אני אומרת לו שעדיף לא להשתמש במוצץ עכשיו הוא מתחיל לבכות ולצרוח עד שהוא מקבל. האם עלינו לאפשר לו מוצץ כל פעם שהוא מבקש?
“ילדים עד גיל 7 עוברים את השינויים הכי משמעותיים בחיים שלהם, ומתמודדים עם לא מעט סיטואציות במהלך היומיום. אני רוצה להעלות פה עוד שאלה חשובה לא פחות: מה לומד ילד כשאומרים לו לא להשתמש במשהו, ואז הוא בוכה ובוכה עד שהוא מקבל? שכל מה שהוא צריך זה לבכות ולצעוק עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה. האם זה מה שאת רוצה להעביר לילד שלך גם בהמשך? אולי קשה לו עם המעבר למיטה, אולי אחד הילדים מציק לו בגן, או שאולי הוא פשוט לא רגוע וזקוק לרוגע שמקנה לו המוצץ. בשורה התחתונה, אין סיבה להיכנס איתו למלחמות על מוצץ. תנו לו מוצץ, ומקסימום בעוד כחודש תתחילו בהדרגה להפחית את השימוש במוצץ”.
בני בן ה־6 מתמודד עם קשיי הירדמות בלילה. אנחנו עושים הכל על מנת להקל עליו - משאירים לו מוזיקה בווליום נמוך, תאורה מתאימה, מספרים לו סיפורים לפני השינה, אבל לצערי הרב לפעמים לוקח לו גם שעתיים וחצי להירדם. מה דעתך?
“השינה היא הפרידה הכי קשה עבור ילד. הוא נאלץ להתמודד עם מעבר בין אור לחושך, מעיסוק לפסיביות, ולקבל את העובדה שהוא נמצא בחדר, בעוד שאר בני הבית נמצאים בפעילות. כל עוד את תמשיכי להיות האחראית על הירדמותו, הילד לא יצליח ללמוד להירדם לבד. כשילד לומד להירדם בכוחות עצמו זה מפתח לו את העצמאות".
"חשוב לי להדגיש שאני חלילה לא מזלזלת בקושי שלו להירדם, אבל אם תמשיכי לספק עבורו מענה בלילה ולבוא בכל פעם שהוא מבקש, אז אין שום סיכוי שהוא יצליח להירדם לבד. עלייך להבהיר לו שאת לא מספקת לו יותר שירותי הרדמה. תקבעי עובדה שאת מגיעה רק פעם אחת בלילה, ולא יותר. זה לא אומר שהוא יפסיק לקרוא לך, זה רק אומר שאת תהיי חייבת לעמוד מאחורי המילה שלך ולא לבוא יותר מפעם אחת".
"תפעילי לו מוזיקה המתאימה לשינה, תאורה מתאימה כמו שהוא מבקש, תקריאי לו סיפור, ותגידי שאת לא באה יותר מפעם אחת במהלך הלילה. המלצה נוספת היא שתפסיקי להגיד לו שהוא צריך להירדם לבד, ותתחילי להגיד לו שיירדם בעצמו. אם הילד מפסיק לקרוא לך במהלך הלילה, אבל עדיין לא מצליח להירדם, כדאי מאוד שתפני לרופא שיבדוק את הנושא, ואולי ישלח את הילד למעבדת שינה”.