“יש מצבים שבהם אנחנו צריכים להתנהג לפי מה שהמצב מכתיב, למרות שנשבר הלב. מצד אחד נורא קשה לילד, אבל את שם ואת מספקת לו את תחושת הביטחון, וזה מעל הכל. בכדי שההתנהגויות שאת מתארת לא יתקבעו - כי זה כבר נמשך ארבעה חודשים וקשה לו באמת ואנחנו מבינים את זה, את צריכה ללמוד איך להרגיל אותו לשגרה הזו. תני לו חום ואהבה, תחבקי אותו הרבה, אבל תעבירי לו גם את המסר החשוב שאת סומכת עליו שהוא יודע להתגבר. בתור התחלה - את לא חייבת כל הזמן שהוא יהיה על הידיים שלך. אם לא נוח לך תגידי לו שיש לך משהו ביד או שאת לא יכולה עכשיו. את צריכה לספק לו אהבה וביטחון, אבל לא לתת לו את כל מה שהוא רוצה רק בגלל שאבא שלו במילואים וקשה לו.
“לתפיסתי השאלה היא לא אם זה מוקדם לו לישון מחוץ לבית או שהוא קטן מדי בשביל זה, הרי יש ילדים שכבר מגיל שנתיים הולכים לישון אצל בני משפחה. בו זמנית חשוב לציין שיש ילדים שחוששים לישון מחוץ לבית גם בגיל 8, ויש כאלה שעד שהם כבר מעזים לצאת ולישון מחוץ לבית אצל חברים או בני משפחה, הם מתקשרים בלילה להורים שלהם שיבואו להחזיר אותם הביתה. הילד חושש, הוא לא רוצה לישון אצל אחרים כרגע. יש משהו מאוד עמוק בחיבור שלו אלייך, וככה הכי נכון לו. אני מציעה שלא תדברי איתו על זה יותר, וכשבני הדודים או החברים מציעים לו לבוא לישון אצלם - אל תיקחי צד. תני לו להגיב לבד בלי להפעיל עליו לחץ”.
התרעות פיקוד העורף