כשאני יושבת עם זוגות לייעוץ זוגי או מיני והם מספרים על חוסר התרגשות וירידה בתשוקה, אני מאוד אוהבת לצטט את אסתר פרל מתוך ספרה 'אינטליגנציה ארוטית': ״בעוד אהבה שואפת לקרבה, התשוקה זקוקה למרחב כדי לבעור". המשפט הזה נותן להם בדרך כלל הרבה נקודות למחשבה, כי התשוקה היא סוג של אנרגיה המשולה לאש, וכמו שהאש צריכה חמצן בשביל לבעור, כך התשוקה שלנו זקוקה למרחב. זה הטבע שלנו בני האדם. כשהעונג נמשך לאורך זמן, הוא כבר לא עונג ואנחנו נוטים להשתעמם.
ביהדות אגב, הבינו את זה עוד מימי בראשית שהסוד לשמור על תשוקה בזוגיות הוא לדעת שיש תקופות שבהם חשוב שנהיה ביחד פיזית אבל גם יש תקופות שקשר פיזי הוא לא נכון לנו. גם עולם המדע מדבר היום על חשיבותם של שני יסודות מהותיים בזוגיות והם אוטונומיה ואינטימיות. אוטונומיה זה איפה המקום שלי בתור אינדיבידואל, לוודא שהאני העצמי אינו נעלם ונמחק בזוגיות הזאת, זאת לצד, ואינטימיות, משמע, אינטימיות טובה.
בתחילת הקשר כשאנחנו נפגשים ומתאהבים אנחנו רק רוצים להיות ביחד, מכירים את זה שכולם שואלים אתכם איפה נעלמתם, כאשר אתכם מעניין רק דבר אחד - להיות אחד לצד השני. ההורמונים שמופרשים אצלנו בגוף בכמויות גבוהות הם אוקסיטוצין ודופמין, והם קרויים גם ״סמי האהבה״, ובדיוק בשביל זה הם נוצרו כדי לחבר אותנו כדי שנתחתן. לרוב, אחרי תקופה שנמשכת שנה או אחרי שמגיע הילד הראשון רמות ההורמונים שלנו בגוף מתאזנות והתחושות האלה כבר פחות מורגשות, וככה זוגות רבים נהפכים להיות שותפים לאותו בית במקום להיות זוג מאוהב שמחזר לומד ומשקיע.
באה היהדות ואומרת לנו שבשביל להמשיך את ההתאהבות ולבנות אותה לאהבה אמיתית, חייבים שיהיו זמנים בחודש שבהם הקשר הפיזי נמצא בהמתנה מלשון מתנה! שזאת בעצם האוטונומיה. את המקום של המגע ויחסי המין תופס הקשר החברי, העבודה והשקעה בקרבת הלב, אנחנו לומדים להיות גם חברים טובים וגם מאהבים, וכל זה לא קורה סתם לפי תאריך רנדומלי שבחרנו אלא לפי הפיזיולוגיה של האישה בזמן שהכי בריא לה, כשהיא הכי רוצה וכשזה נכון בשבילה.
יתרה מכך, הגישה הטיפולית הזוגית מדברת על כך שבתקופה שבה בני הזוג נמנעים ממגע פיזי, דווקא אז הגעגוע והתשוקה ביניהם צומחים וגדלים. זה כמו להפוך אחד את השנייה ל'פרי גן העדן האסור'. מסתכלים זה על זו, אבל לא נוגעים, למרות ששוהים יחד באותו מקום, וזה יוצר מתח מיני וציפייה. בימים מיוחדים אלה, יש אפשרות לחשוב על הזוגיות ממקום אחר, להתחבר ממקום חברי, של קרבת הלב, להתגעגע, להשתוקק ולחכות לרגע בו נוכל לייצר מגע מחודש האחד עם השנייה.
כיועצת זוגית ומינית אני מכירה בחשיבות המרחב הפיזי בין בני זוג ויתרונותיו בכל הקשור לשמירה על התשוקה המינית, באיזון החשוב של מרחק לעומת קרבה, על מנת לשמר את אש התשוקה הזוגית. אחרי הכל, טבע האדם הוא שכל דבר גשמי הופך להיות הרגל והדבר הכי חשוב הוא לא להפסיק להתרגש מהזוגיות ומהמיניות שבאה איתה.
ד"ר איריס בר און, יועצת אישית, זוגית ומינית, המשדרת ברדיוס 100 בתוכנית "מדברים אהבה", מסבירה שהגישה שהועלתה כאן מאוד תואמת את הגישה למיניות האדם. המרחק מבן אדם אהוב מייצר מחשבה כי הוא לא בהישג ידנו. זה כמו ילד שנמצא בחנות סוכריות ולא מרשים לו לאכול כלום, אבל ברגע שכן נותנים לו, הטעם של הסוכרייה פתאום הופך להיות שונה וטעים יותר. אותו דבר גם עם מיניות. ברגע שאנחנו נגישים וזמינים, המתח והחיזור ייעלמו, מכיוון שהמהות של הגבר היא 'לכבוש' את האישה וכשהיא נכבשת והוא משיג אותה, יש יותר עניין. החיישנים של מערך החיזור הגברי פועלים משחר האבולוציה וברגע שמבייתים גבר - הדבר נוגד את המהות המינית שלו.
במאות הקודמות, אנשים גרו בצפיפות, בדירות קטנות, וזה היה סמל סטטוס נמוך. לעומתם, לעשירים היה בית, אחוזה, טירה, ארמון, ולכל אחד, לגבר ולאישה, היה את החדר שלו והם היו מתרגשים ומתכוננים לקראת מעשה האהבה. אנשי המעמד הנמוך חיו בחדר אחד צפוף, שהמשמעות שלו היא חוסר ריגוש, כי האמוציות והסערות הרגשיות היו חשופות ומערכות היחסים איבדו כל ריגוש חיובי כשאין לאן 'לברוח'.
הסיטואציה הזו מורידה מהתשוקה והופכת את הזוגיות למובנית מאליה. אין זה טבעי לחיות יחד באותו מרחב, הכולל למשל ריחות שלא בדיוק מושכים את המין השני. זה עלול להרוג את התשוקה. ההלכה היהודית הורתה על מיטות נפרדות, בעיני זה רעיון מבריק שיכול ליצור מרחק כדי לא לאבד את הגעגוע ולמנוע התייחסות לבני הזוג כמובנים מאליהם. ביום שהגבר 'נרדם בשמירה', הוא מפסיק לפנק את האישה שלו, שוכח להחמיא, מאבד את תפקידו האבולוציוני, והתוצאה - עשויה להיות קיצונית. אט אט הקשר גווע, ועשוי להגיע לעיתים עד לגירושין.
בנוגע לשמירה על הברית, כאשר הורמון הטסטוסטרון נמצא בערכים גבוהים בגוף הגבר והוא אינו מנותב נכון, זה עלול להתפרץ באלימות, זעם, מלחמות ופורקן היצר. ההלכה היהודית באה ואומרת: תשמור על הברית שלך, כלומר תדע להתגבר על היצר. לדוגמא, בתקופות שהאישה עסוקה עד מעל הראש עם ילדים שגוזלים את האנרגיה הפיזית שלה, היא עייפה וזה מתבטא בחוסר חשק מיני שלה, הגבר - צריך להכיל את זה.
גם להתנהגויות אסתטיות יש משמעות חשובה כי כולנו כבני אנוש נמשכים לריח טוב ואסתטיקה. המונוגמיה מייצרת תחושה של נינוחות בתוך המערכות, שיקבלו אותנו כפי שאנו, תוך כדי התעלמות בוטה מנושא המשיכה הפיזית, אשר לא פעם אחראית על אובדן התשוקה. מה שמעניין פה הוא שכאשר משפחות מתפרקות, דבר ראשון שגברים ונשים עושים הוא שינוי חיצוני על מנת "לצאת לשוק" אסתטיים יותר כי התחרות גדולה. לו היו נותנים את הדעת כמה זה חשוב גם כשנשואים, ניתן היה, בתוספת התנהגויות חיוביות, לשמר את החיזור, האינטימיות והתשוקה.
לגברים אני ממליצה 'להרגיע את היצר' עם ספורט, להתעמק בעבודה, בפיתוח הקריירה והיצירתיות, גם כדי להסיט את הדעת מלעסוק, למשל, בסרטים אשר מחפיצים נשים באינטרנט. גבר ש'מוציא' אנרגיה באופנים אחרים, המיניות שלו חד משמעית רגועה יותר. לאותם גברים שהכעס בהם שולט, קיימת בדיקת דם שמטרתה לבדוק את הפרופיל ההורמונלי של הגבר ואז ניתן לקבוע אם התשוקה ירדה כי ההורמון דועך, או שהיא עלתה בגלל אובססיביות.