אני אמא לשני ילדים. בני הבכור בן 4 וחצי, ובתי הקטנה בת שנתיים ותשעה חודשים. איך אני יכולה ללמד אותם ניהול כלכלי? כשאנחנו הולכים יחד לסופר הם כן מבינים שכשבוחרים משהו אחד מוותרים על אחר כי מותר לקנות רק ממתק אחד. עם זאת, אני תוהה - אני יכולה להפוך את זה למשהו מוחשי יותר? אולי לתת להם דמי כיס?
"בתחילה חשוב לי לציין שהגישה שאת מתארת כאן נכונה לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם לחיים עצמם. שכן, ככה הילדים מפנימים כבר בהתחלה שכל בחירה היא ויתור על משהו אחר. אם את מעוניינת את יכולה להתחיל לעבוד עם הילד הגדול על כל הנושא של חיסכון ודמי כיס, תוך כדי שאת מודעת לזה שהילדה הקטנה רואה, שומעת, ומפנימה הכל. קחי את הילד לחנות צעצועים ותשאלי אותו איזה משחק בא לו לקנות. תבררו מה המחיר, ותסבירי לו שאת לא מתכוונת לקנות את זה, אבל רצית בכל זאת לשאול אותו מה בא לו. נניח שזה עולה 200 שקלים - בגלל שאין לו תפיסה מופשטת בגילו, וכסף הוא מופשט, הוא לא לגמרי מבין. תסבירי שבכל שבוע את תיתני לו עשרה שקלים, וזה יהיה דמי הכיס שלו. בשבוע אחד תני לו את העשרה שקלים במטבע אחד של עשר, בשבוע אחר בשני מטבעות של חמש, ובשבוע אחר בעשרה מטבעות של שקל. ככה תלמדי אותו שיש ערך שווה לכל המטבעות כי כולם מייצגים עשרה שקלים. תאמרי לו שהוא יכול לקנות עם הכסף מה שהוא רוצה, אבל אם הוא יבזבז אותו על דברים אחרים לא יהיה לו כסף לקנות את המשחק שהוא ממש התלהב לקנותו. במידה שהילד רוצה עוד דברים תציעי לו להשתמש בחלק מהכסף, ולא בכולו. ככה הוא יוכל לחסוך עוד ועוד, ולהצליח לקנות את המשחק שעולה 200 שקלים. תסבירי לו שזו הדרך לחסוך, גם אם הוא מבזבז חמישה שקלים בשבוע אחד, עדיין יש לו חיסכון. תאמרי לילד שלאנשים מבוגרים יש אפשרות לשים את הכסף בבנק ולחסוך אותו, אבל הוא יוכל לשים את הכסף בקופה הקטנה שלו. אם הוא ירצה ארטיק הוא יוכל לקנות, אבל שייקח בחשבון שיהיה לו פחות. תאמרי לו: אתה יכול להחליט שאתה לא משתמש בכל הכסף, אלא רק בחלק ממנו, וכל פעם אתה חוסך עוד שקל ועוד שקל. ככה חוסכים. בנוסף, חשוב שידע שיש חוקים ברורים לדמי הכיס - בראש ובראשונה הם לא מותנים בכלום, משמע, המטרה שלהם היא חינוך פיננסי. בנוסף, לא מלווים לילד באמצע השבוע דמי כיס. אם חסר לו אז חסר לו. אם זה אבד לו הוא לא יקבל במקום. צריכה להיות לילד מוטיבציה בשביל שהוא ילמד להתאפק. האיפוק הוא משהו קשה, ועלייך לגרום לו לגלות מוטיבציה".
אני סבתא לתאומים מתוקים בני 3 וחצי. עד לפני כמה שבועות האווירה ביניהם הייתה על מי מנוחות, אבל לאחרונה אנחנו שמים לב שהם נאבקים על תשומת לב בצורה מאוד חריגה. למשל, בכל פעם שילד אחד לוקח איזה צעצוע ומשחק איתו, הילד השני מיד חוטף לו את הצעצוע, הראשון בוכה, ולא פעם אפילו מבקש את התערבות ההורים או המבוגר האחראי הנמצא בסביבה. איך לדעתך נוכל לסייע להם לתקשר טוב יותר אחד עם השני?
“בראש ובראשונה חשוב לי לגעת בנקודה שחוזרת על עצמה רוב הפעמים, והיא הנטייה של ההורים תמיד להגן על החלש יותר, על הנמרץ פחות, על זה שחוטפים לו. מה שיוצר מצב שהילד החזק יותר מקבל תשומת לב מרובה כי אומרים לו שאסור להתנהג ככה, בעוד הקטן יושב בצד ובוכה. חשוב להגיד לילדים פעם אחת בצורה מסודרת שיותר אתם לא מתכוונים להתערב במריבות שלהם. כמובן שבגלל שהם קטנים אתם כן תשגיחו עליהם מהצד, אבל בפעם הבאה שזה קורה והילד שחטפו לו את הצעצוע בוכה אומרים לו ‘נכון, זה לא נעים, אבל אתה יכול לשחק במשהו אחר’, או ‘רוצה ללכת למטבח עם אמא/סבתא?’. כמובן שלא צריך להפוך את זה לקרנבל של פינוקים, אבל הוא בהחלט צריך לדעת איך מתמודדים כשחוטפים לו משהו וללמוד להתמודד עם המצב לבד ולפתח את המסוגלות הרצויה מול אח שלו, ובחיים בכלל”.
עריכה: עדן בן ארי