בני בן ה־3 וחצי מסרב הרבה פעמים לבצע פעולות יומיומיות, כמו למשל צחצוח שיניים. פעמיים ביום, בוקר וערב. קשה לי להניע אותו לפעולה, הוא מתנגד. כיצד אוכל להרגיל אותו לצחצח שיניים באופן עצמאי מדי יום?
“לילדים בגיל 3 אין יכולת של חשיבה מופשטת. כאשר אנחנו מסבירים להם שאחרי שגומרים לאכול יש בפה שאריות של אוכל, הם ירוצו לראי, יפתחו את הפה ויראו שהפה ריק. אנחנו יכולים להסביר להם שבפה יש חתיכות קטנות שאנחנו לא רואים, ושאז באים חיידקים, אבל גם אותם הילדים לא יכולים לראות. ילדים אמורים להאמין למה שאנחנו אומרים, אבל אין להם את היכולת להבין את ההסבר המעשי של פעולת צחצוח השיניים. לכן עלינו לייצר מצב שבו הילד משתף פעולה. הורים כוחניים שאולי אין להם סבלנות - יפתחו לילד את הפה בכוח ויצחצחו לו את השיניים. אני פחות אוהבת את הגישה הזו, אפשר לעשות זאת גם בלי כוחניות.
אני ממליצה לגשת לילד ולהסביר לו שחייבים לצחצח שיניים לפני השינה כדי לשמור על השיניים. מסבירים לו שלהורים יש תפקידים רבים, ואחד התפקידים האלה הוא לדאוג לכך שלילד יהיו שיניים בריאות וחזקות. בגלל זה מדי ערב הילד יכול להחליט אם הוא זה ששומר על השיניים שלו, או שאתם ההורים תשמרו על השיניים שלו. אם הוא שומר על השיניים שלו, הוא יצחצח את השיניים. אם הוא לא רוצה לצחצח שיניים, אמא ואבא יצטרכו לשמור על השיניים שלו על ידי כך שלא ייתנו לו לאכול מאכלים שעשויים לקלקל לו את השיניים כמו במבה ושוקולד. לאחר השיחה הזאת, לא תשוחחו יותר על הנושא הזה. בשעת הטקס של צחצוח השיניים, תשאלו את הילד: מי ישמור על השיניים שלך היום? גם אם הוא מנסה להתחמק ואומר שיעשה זאת אחר כך, אתם אומרים לו שעכשיו הוא צריך לקבל החלטה. זה המקום לשים בו גבול ולתת לילד לקבל את ההחלטה בעצמו”.
מאז שפרצה מגיפת הקורונה, חייה של בתי בת ה־12 התערערו. גם עכשיו, כשהחיים חוזרים למסלולם הרגיל, היא כמעט לא יוצאת מהבית ולא נפגשת עם חברות. בנוסף לכך, בשבועות האחרונים החלה בתי להשתעל ללא הפסקה. הבדיקות הרפואיות שביצענו לא העלו שום ממצא, והרופא טוען שהבעיה היא פסיכוסומטית וקשורה רק למצוקה נפשית. כיצד אוכל לסייע לה להתמודד עם הקושי הרגשי?
“אני לא מופתעת מכך שדווקא עכשיו בתך חווה את הדברים באופן זה. כל זמן שהמצב היה מפחיד, בתך אספה כוחות כדי להתמודד עם המצב. דווקא עכשיו, כשהמצב נרגע, היא מרשה לעצמה להתפרק. הסימפטום של השיעול הוא הגיוני ומוכר, ועלינו להבין מה אנחנו יכולות לעשות עם כך. בראש ובראשונה, הילדה צריכה לשמוע ממך המון אופטימיות, אם את מדברת איתה על העניין הזה. כל הפחדים של הילדה יושבים לה בתוך הגרון, וזה בסדר שהיא מוציאה את זה החוצה ולא עוצרת את זה בפנים, כי היא רוצה לשחרר את זה מתוכה.
העובדה שבתך ממעטת לצאת מהבית גם עכשיו, לצד השיעול שהיא פיתחה, מעידים על כדור שלג שהלך ותפח. הילדה חייבת לצאת מהבית, כי היא הולכת ומסתגרת בעולמה, וכל יום שעובר - יהפוך את היציאה מהבית עוד יותר קשה. צריך לסייע לילדה בעזרת פסיכולוגית שמתמחה בבני נוער. לפני שאת לוקחת את הילדה לפסיכולוגית, עלייך לבצע הגדרת ציפיות בינך לבין הפסיכולוגית, לדעת כיצד היא מעדכנת אותך במצבה של בתך. הטיפול הזה הוא מערכתי, ומעורבים בו הילדה, ההורים, בית הספר וכל מי שסובב את הילדה. כולם צריכים להיות בסוד העניינים”.