בני בן שנה וחצי. מאז שהעברנו אותו למיטת מעבר, הוא לא מוכן ללכת לישון, הוא יורד כל פעם מהמיטה ועד שהוא נרדם יכולה לעבור שעה או שעה וחצי. לאורך כל הזמן הזה אני יושבת על כיסא לידו ומנסה למנוע ממנו לרדת מהמיטה, אך הוא מתעקש, וההירדמות אורכת זמן רב. מה אני יכולה לעשות?

"בראש ובראשונה, צריך לייצר לילד שגרה לילית לפני ההירדמות. ההמלצה שלי היא שהילד יהיה במיטה בשעה מוקדמת. דווקא כאשר ילדים עייפים הם מלאים באדרנלין, ולכן עלינו לתפוס את שעת השינה שלהם לפני שהיא עוברת. לדעתי, כדאי שיישן כבר בשעה שמונה או שמונה וחצי. בנוסף, חשוב לייצר לילד סדר בשעת ההשכבה. אוכלים ארוחת ערב, מתקלחים, את יכולה לתת לו להסתובב ולתת חיבוק ונשיקה לאחיו הגדול, אבל ברגע שאת מכריזה שהגיע הזמן להיכנס למיטה וללכת לישון, את מכבה את האור, וזהו. זה הזמן לישון. לאחר מכן את מתיישבת לידו ואומרת לו שאם הוא יוריד רגל מהמיטה, את תעלי אותה חזרה, ואם הוא ירד מהמיטה, את תחזירי אותו אליה. וכך תעשי.

בכל פעם שהוא מוריד רגל, את מעלה אותה בחזרה. את לא יכולה למנוע ממנו לעשות את הפעולה הזאת, אבל את יכולה להראות לו מה תהיה התגובה כאשר הוא יעשה אותה. כדאי לשבת על כיסא נוח, כי זה יכול אכן לקחת זמן רב, והייתי ממליצה שתתחלפי כמה לילות בשבוע עם בן זוגך, בתנאי שיש לו סבלנות ואורך רוח, כי אכן יידרש ממנו במשך שעה שלמה לפחות להרים את הרגל של הילד הקטן שוב ושוב. ככל שיעברו הלילות, זה אמור לעבוד, עד לרגע שבו הוא כבר לא יוריד את הרגליים מהמיטה, ורק יסתכל עלייך כשאת יושבת לידו. עם הזמן, בעוד כמה חודשים ובעזרת תהליך הדרגתי של הרחקת הכיסא שלך מהמיטה שלו, הוא יוכל להירדם ללא הנוכחות שלך בחדר”.

לפני תקופת הקורונה בתי בת ה־11 הייתה ספורטאית הישגית. לאורך תקופת הקורונה היא נאלצה להפסיק את האימונים הקבועים, ובמקום זה היא החלה לבצע פעילות גופנית בבית, מול הטלוויזיה. בחודשים האחרונים, בזמן שהיא עושה את ההתעמלות בסלון, היא מתחילה לצרוח משפטים כמו “אף אחד לא מבין אותי”, “אמא, את לא אוהבת אותי”, “לא מקשיבים לי” ועוד. לעתים היא אפילו מסתכלת לי בעיניים ואז נושכת את עצמה. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לה להפסיק עם ההתנהגות הזאת?
“הסיטואציה שעמה את מתמודדת סובבת כולה סביב ילדה שסבלה מאוד בתקופת הקורונה, והיא כמובן לא היחידה. בעבור ילדה עם שגרת אימונים קבועה כחלק מענף ספורטיבי מלא בהנאה ובכושר, שיבוש השגרה בגלל הקורונה הוא קשה מאוד. מדובר בילדה ספורטאית, תחרותית והישגית, שבלי ספק עברה שנה איומה, וההתנהגות שהיא מפגינה בהחלט יכולה להיות התוצאה של שנה קשה כזו. ההתנהגות שבתך מפגינה אינה מודעת, לא נעשית במזיד, הייתה לה שנה קשה, רע לה, והיא מוציאה את זה החוצה. היא לא ערה להשלכות שיש להתנהגות שלה. מאחורי ההתנהגות שלה עומד הרצון שלה שישימו לב אליה. ילדה כזאת היא ודאי ילדה מאוד עצמאית, שיודעת להסתדר בכוחות עצמה, אך אם היא מסתכלת לך בעיניים ונושכת את עצמה, זה אומר שהדברים שהיא עושה נועדו להפעיל אותך.

על מנת להתמודד עם הסיטואציה, עלייך לשוחח יחד עם בעלך, ויחד עליכם להגיע להחלטה, מכיוון שיש שתי אפשרויות פעולה במקרה הזה. האפשרות הראשונה היא לשים גבולות ולהודיע לבתך שאת לא מסכימה יותר שהיא תעשה אימונים בבית, כי הצעקות האלה נמאסו עלייך. האפשרות השנייה שעומדת בפנייך היא לשבת ליד בתך, להזכיר לה כמה שאת אוהבת אותה ולומר לה שהיא יכולה להמשיך לבצע את האימונים שלה, והיא יכולה להמשיך לצעוק, כי אין לך שליטה על הפה שלה, אבל את לא מתכוונת להגיב לדברים שהיא אומרת יותר. את יכולה להסביר לה שכשהיא אומרת לך שלאף אחד לא אכפת ממנה או שאת לא אוהבת אותה, זה פוגע בך ומעליב אותך.

את יכולה להדגיש בפניה שכשהיא נושכת את עצמה מול העיניים שלך, זה מדאיג אותך, ואת לא רוצה לקחת בזה חלק. מסיבה זאת, את לא תגיבי יותר לדברים שהיא אומרת ולא תתייחסי אליהם, ותסתגרי בחדר אחר כאשר היא צועקת את המילים שהיא צועקת. תשוחחי עם בעלך, ותגיעו להחלטה משותפת אם אכן אתם יכולים לא להגיב להתנהגות של בתך במשך הזמן שיידרש עד שהיא תפסיק את ההתנהגות הזאת”

מיכל דליות מייעצת: כך תסייעו לילד שמסרב ללכת לישון מאז שעבר למיטת מעבר

כיצד להתמודד עם בן שנה וחצי שמתקשה להירדם מאז שעבר למיטת מעבר, ואיך לסייע לבת ספורטאית שתקופת הקורונה שיבשה את ההתנהגות שלה?