רובנו חוזרים הביתה עייפים מהעבודה, לעיתים ממשיכים לעבוד גם מהבית עד שעה מאוחרת, אין לנו זמן לבשל וגם הילדים לא בהכרח רעבים אחרי שנשנשו מזונות קלים להכנה (ולרוב מעובדים) מרגע שחזרו מבית הספר. עם זאת, יש חשיבות עצומה לקיום מוסד הארוחה המשפחתית, גם במישור התזונתי-בריאותי וגם במישור המשפחתי והאישי ושווה לעשות את המאמץ ולקבוע עוגן של ארוחה משפחתית לפחות 3 או 4 פעמים בשבוע.
ממחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה שעקב אחרי בני נוער אמריקאים והרגלי התזונה שלהם במשך 10 שנים עולה, כי ארוחות משפחתיות עשויות להגן מפני השמנה עתידית, בכך שהן מעודדות התפתחות הרגלי אכילה נכונה דרך מתן דוגמא אישית של ההורים, שליטה של ההורים על מזון בריא יותר והתפתחות יחס בריא למזון. בנוסף, הן מחזקות את הקשרים המשפחתיים וגורמות לחיבור במשפחה.
ארוחה משפחתית היא למעשה מפגש משפחתי סביב השולחן. הרגל שבראש ובראשונה נותן לילדים עוגן בטחון. מחקרים רבים מראים כי ילדים נשענים על סדר יום, עוגנים והרגלים. הדבר עוזר להם לתכנן את יומם ולתפקד טוב יותר ומקנה תחושת ודאות ושליטה. זהו שלב חיוני ביותר בהתפתחות הילד ובהתבגרותו.
במישור המשפחתי, הדינמיקה מאפשרת גיבוש משפחתי, שיפור התקשורת במשפחה וחיזוק ביטחונם העצמי של הילדים, הפגת חרדות ולחצים ועוד. מחקרים מראים בבירור, כי קיים קשר בין שכיחותן של ארוחות משפחתיות משותפות ובין הבריאות הנפשית של הילד, הצלחתו בלימודים והפחתת סימפטומים דיכאוניים בקרב ילדים ונוער, מניעת התפתחות הפרעות אכילה ובניית יחס בריא לאוכל ואף מקטין את הסיכוי לשימוש בחומרים אסורים.
במישור התזונתי קודם כל, ארוחה משפחתית היא ארוחה מסודרת. כדי לאכול בריא ונכון, חשוב לשמור על מסגרת מסודרת של ארוחות, שתמנע נשנוש- שלרוב יהיה של מאכלים מהירים ומעובדים, הדחוסים קלורית ואינם מזינים.
במישור ההתנהגותי זוהי למידה לא מודעת, שחשובה מאוד לילד ולהתפתחותו. הילד צופה בהוריו ובאחיו מתנהלים מול המזון. זוהי דרך נהדרת ללמד את הילד ולעצב את יחסיו מול מזון, בכל גיל. שהרי מה יותר נכון מלמידה תוך התבוננות באנשים הקרובים אליך? נזיפה בילד על נימוסי השולחן, על אכילת כמויות מזון לא נכונות וחוסר גיוון בצלחת לא תשיג את התוצאה המקווה כמו לימוד דרך MODELING דרך מתן דוגמא אישית.
התנהלות בריאה מאפשרת לילד ללמוד מההורים ומהאחים על הרגלי תזונה נכונים, נימוסי שולחן, גיוון המזון ואפילו עד רמת לעיסת המזון בנחת. כך למשל, דרך הדוגמא האישית, ניתן ללמד את הילד שלא במודע מהן כמויות נכונות לארוחה, איך לשלב ירקות בארוחה, מה לשתות. בצורה זו, אנו לא רק שולטים במה שהילד יאכל, אלא בעצם מתווים לו הרגלי אכילה עתידיים, לא בצורה כפייתית, שרוב הסיכויים שיגלה חשדנות כלפיה, ואף יכולה להוביל אותו להתנהגות הפוכה כדי למרוד בהורים, אלא יחשוף את תת המודע שלו לאכילה נכונה. כאשר ההורים משמשים מודל חיובי לשמירה על תזונה נכונה ואורח חיים בריא, רוב הסיכויים שגם הילד יאמץ את אותם ההרגלים בארוחות המשפחתיות ושבטווח הרחוק כשיגדל גם ינהג כך מול משפחתו, ככל התנהגות נרכשת אחרת. זה מחייב גם את ההורים לאכול בריא שהרי הם המודל לחיקוי.
ברמה התזונתית יש לארוחות המשפחתיות השפעה מכרעת על התפתחות הילד בעולם של שפע מזון שמולנו ושפע פיתויים וגירויים (בדמות מזון מהיר, פרסומות למשקאות ממותקים ומאכלים). כאשר אנו שולטים במה יוגש בשולחן אנו שולטים למעשה במזון הנאכל ובמשקאות שיוגשו. עלינו לוודא, לפיכך, שהארוחות המשפחתיות יהיו מזינות ויכילו את כל אבות המזון: פחמימות (רצוי מלאות: לחם שיפון מלא, אורז מלא, קינואה, קוסקוס וכו), חלבון איכותי (בשר, עוף, דג, ביצה) או חלבון מהצומח (קטניות למיניהן, טופו) וירקות, גם ירקות עליים (חסה, רוקט) וגם ירקות שאינם עליים (עגבנייה, מלפפון, פלפל, קולורבי). דרך נהדרת לשלב ירקות בחורף היא ע"י בישול ירקות כתוספת כגון: אנטיפסטי, ברוקולי או כרובית מבושלים וכו, או כמנה ראשונה – מרק ירקות.
הארוחה המשפחתית היא גם הזדמנות מצוינת להתנסות במזונות חדשים שהילדים לא היו בוחרים מרצונם, ולאכול אותם, פשוט כי הם על השולחן וכי הם רואים את משפחתם אוכלת אותם. במקרה זה, על ההורה לברור ולדאוג שהחשיפה תהיה למזונות דחוסים בערכים תזונתיים ולא דחוסים בקלוריות רבות, אלו מזונות טריים ולא מעובדים.
ניתן אפילו ללמוד על קצב אכילה נכון בארוחה. מכיוון שמנגנון הרעב והשובע עובד בקצב שונה אצל אנשים שונים, כשאוכלים לאט יותר, רוב הסיכויים שנרגיש את השובע מהר יותר ונימנע מאכילת יתר. יתרה מזו, כשרואים שבני המשפחה האחרים הפסיקו לאכול, זה יכול לעודד גם ילד שאוכל יותר בדרך כלל, "ליישר קו" ולסיים לאכול גם כשאינו לחלוטין מלא, כי הארוחה למעשה הסתיימה.
יתרון נוסף הוא, שארוחה משפחתית היא אכילה מודעת. בהתחשב בכך, שהאלטרנטיבה היום היא לרוב אכילה מול הטלוויזיה, שתהיה אכילה לא מבוקרת, יכולה להיות אמוציונלית (כשאנחנו מושפעים מתוכן הצפייה- אם חדשות גורמות לנו לחרדה למשל), יתכן שנאכל אכילת יתר.
במידה והילד מפגין התמרמרות או התנגדות למזון המוגש, ניתן לשתף אותו ולתת לו משימה כגון: פעם בשבוע לבחור תוספת שהוא אוהב, וכך לתת לו תחושת שותפות בארוחה ולצמצם את התנגדותו. דרך נוספת לרתום את הילדים לארוחה ולמנוע התנגדויות היא לתת להם משימה קבועה שקשורה לארוחה, דוגמת עריכת השולחן, או פינויו לאחר הארוחה".
הכותבת היא תמר ידין, דיאטנית קלינית, יועצת לחברת הרבלייף