בתי בת ה־5 וחצי מתקשה להתעורר בבוקר. בכל לילה אנחנו עוזרים לה לבחור את הבגדים לגן, אבל היא משנה את דעתה כשהיא מתעוררת. היא טוענת שהבגדים לא נוחים לה, מחליפה 20 זוגות גרביים, ומתלוננת כל בוקר מחדש על התסרוקת. איך לשפר את המצב?
"כהורים, אנחנו יכולים לשלוט על התגובות שלנו לסיטואציה, אבל לא על התגובות של הילדים שלנו. מה שאומר בפועל שהורה לא יכול לגרום לילד שלו לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות, הוא יכול להשפיע רק על עצמו, ודרך זה לשנות את המציאות. הורים רבים מתלוננים על כך שהילדים לא עומדים בגבולות שהם מציבים להם, אבל זה לא הילדים שצריכים לעמוד בגבולות - זה אנחנו, ההורים, שצריכים לעמוד בגבולות שלנו".
"לא סתם כל הצבת גבול מתחילה במילה 'אני': 'אני לא קונה לך את זה, כי יש לך כבר בבית', או 'אני לא לוקח אותך לשם, כי צריך ללכת עכשיו'. מבחינתי יש פה כשל מאוד גדול, כי אם אני אמרתי לילד שהוא לא מקבל משהו, אז למה אחרי כמה דקות הוא מקבל את זה? גבול הוא משהו שאני הצבתי, ואני אהיה זה שאעמוד בו איתן וסבלני אל מול הילד שלי".
"לצורך העניין, אתה ממהר לעבודה בבוקר ואומר לילדה שברגע שהמחוג של השעון יגיע למספר כזה או אחר, אתם תצאו מהבית, לא משנה מה יקרה. גם אם הילדה לא תהיה מוכנה, אתה תיקח אותה בכל זאת, והכל בסבלנות ובלי טיפת כעס, גם אם היא בוכה ומשתוללת. אחרי שבוע כזה היא תבין שאתה לא תתעכב. הילדה החכמה הזו שולטת במצב, אבל ברגע שאתה וזוגתך תייצרו גבולות ברורים המצב הזה ישתפר".
"בו זמנית, ייתכן שהילדה מתמודדת עם לחץ מאוד גדול או קושי בוויסות חושי, אבל זה לא סותר את העובדה שעליך ללמוד לנהל את הזמן מול הילדה בצורה נכונה. היא לא עושה את זה במודע, יש לה רצון להוכיח לעצמה וגם לכם שהיא זו שקובעת איך הדברים יהיו. ברגע שהילדה בוכה, תעניק לבכי שלה לגיטימיות, תגיד לה שאתה מבין, אבל חייב ללכת לעבודה והיא חייבת להגיע מוקדם לגן. אין מה לכעוס עליה, רק לעמוד יציב מול הרצון שלה לשלוט בסיטואציה. בנוסף, אם אתה רואה שאחרי שבוע המצב לא משתפר, אני בהחלט ממליצה על שימוש בהדרכת הורים".
אני אמא לילד בן 8 שבתקופה האחרונה סובל מפחד וחרדה מפני גנבים. כיצד לנהוג?
"כשילדים ממש פוחדים ממשהו, אחד הדברים הראשונים שאנחנו יכולים לעשות או אמורים לעשות הוא לא לטפח את הפחד הזה ולא להזין אותו. אם הילד אומר לך שיש גנבים, את צריכה להיות איתו מאוד קצרה, ולא להרבות בהסברים. לצורך העניין, אם בכל פעם שהילד יבוא ויגיד לך שהוא מפחד שעלול לבוא גנב, את תפתחי במסע הסברים – את תזיני את הפחד שלו".
"אם הילד יגיד לך שהוא שמע רעש ולא יודע אם יש שם גנב או לא, את בהחלט יכולה להגיד לו בקצרה שאת סומכת על השומר, ושאת מוכנה לבוא לבדוק איתו אם אין. אם הילד יבוא שוב ויגיד שהוא פוחד מגנבים, תגידי לו בטון קצר וענייני, תוך כדי שאת מכבדת את הפחד שלו ולא מזלזלת, שאת יודעת שאין סיבה לפחד מגנבים כי הכל סגור ונעול".
"אם הוא ממש מבקש, תבואי איתו לחדר ותראי לו שאין מה לפחד ושהכל בסדר. אם הוא יבקש שתישארי איתו, תגידי לו שאת לא יכולה כי יש לך הרבה דברים לעשות בבית. מעבר לזה, חשוב לזכור שחרדה היא דבר גנטי - אם את מגלה שהילד חרד מעוד דברים ושבקרב בני המשפחה המורחבת שלו יש עוד אנשים שמתמודדים עם חרדות, זה דבר שמצריך טיפול. חשוב שתפנו לקבלת עזרה מקצועית ותלכו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים המתמחה בחרדות".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM