פרשתנו מלמדת שעל האדם להתבונן על מאורעות החיים במבט־על. כלומר, על התמונה כולה ולא להסיק מסקנות מתוך קטעי חיים. "איזהו חכם הרואה את הנולד". משמעותו: לא לדון אירוע ברגע התרחשותו. לא להיסחף בהתרגשות חולפת.
זאת הייתה טעותו של פרעה. כיצד יכול היה להתעקש ולא לשחרר את עם ישראל נוכח המכות האיומות שהוטחו על עמו? מסביר האלשיך הקדוש (הרב משה אלשיך): למשל, כשהגיעה מכת ערוב וחיות הטרף פשטו על הערים ועשו שמות בבקר, פרעה אמד את הנזקים ונרגע. עוד נותרו המון עדרי בקר. אין זאת, כך חשב, אלא שאלוהי מצרים הצליחו למתן את המכה.
ואז הגיעה מכת הדבר. בחלוף המכה שוב ערך פרעה אומדן נזקים ושוב נשם לרווחה. אומנם בקר וצאן לרוב מתו, אבל נותרו רבים ובהם לא נגעה המכה. לא נורא, החיים נמשכים. או אז נחתה עליהם מכת הברד והמיתה את כל הבקר שהיה בשדה. פרעה שוב נרגע: עדיין נותרו הבקר והצאן אשר במכלאות.
מסביר הרב שלום ולך שליט"א: זו הייתה טעותו של פרעה. הוא דן כל מכה לעצמה מתוך מבט צר. לא הביט למרחק, לא הרחיב ראות. מבטו הצטמצם רק במה שנראה מול עיניו כאן ועכשיו! טעות כה אווילית וכה יומיומית, שגם אנו, כחלק מהאנושות כולה, טועים בה.
לעומתו, יתרו בן דורו לא טעה. עליו נאמר: "וישמע יתרו את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו". הוא הביט על התמונה כולה מראשיתה ועד תומה, והבין.
הוא הבין שה' הותיר פליטה במכת ערוב, כדי שיהיה לדבר במה לפגוע ובמה לכלות. והדבר הותיר פליטה, כדי שיהיה לברד במה להכות. ובמכת ברד הורה משה רבנו שיכניסו את בעלי החיים הביתה, ופרעה חשב שהדבר לטובתו. ולמעשה, מה היה? על ידי כך היו לפרעה סוסים כדי לרדוף אחרי בני ישראל, ובאמצעותם טבעו הוא וחילו בים סוף. כל דבר שנראה כשלעצמו לטובת פרעה ועמו, היה למעשה שלב במכתם ובאובדנם.
כך יש לדעת: הקב"ה מנהיג את העולם בסדרה של שלבים שלא יובנו אלא בסופם. אנו מתבוננים בחלקי דברים ולכן תמהים. כל שלב בהתהוותו הוא פיסה קטנה בדרך לגאולתנו.
התרעות פיקוד העורף