ב2022 ישנם במדינת ישראל עפ"י הלמ"ס 1,377,000 רווקים ורווקות מעל גיל 20. מתוכם ישנם כאלו שמאוד רוצים אהבה וזוגיות ואף נישואין וישנם כאלה שכבר ויתרו על החלום.
נשאלת השאלה המסקרנת: מה מאפשר לשני אנשים להכיר, להתחבר, להחליט שהם אוהבים, מאוהבים, נכנסים למערכת זוגית מחייבת ואולי גם להתחתן... איך זה קורה? וכשזה קורה, איך יודעים שזה זה?
אולי גם אתם שאלתם את עצמכם איך מגיעים לבן/בת הזוג האידיאלי עבורי? איך מוצאים את האדם הנפלא הזה שמחכה לי אי שם?
אולי גם לכם יש רשימת מכולת של תכונות ומאפיינים שאתם מחפשים בבן/בת הזוג. או שאולי אמרתם לעצמכם שבעצם עדיף להיות לבד. שזה נוח וקל וכבר התרגלתם, ובהחלט עדיף על ההתבזות הזו שבחיפוש האובססיבי אחר אביר/ת חלומות.... שלא לדבר על האפשרות של לחוות דחייה.
לא משנה לאיזו קבוצה אתן משייכים/ות את עצמכם/ן. אנחנו נמצאים בעידן שבו הזמינות של הסטוצים, הקלות הבלתי נסבלת של אפשרויות הסקס באינטרנט ובכל פיק אפ בר, הופכים את היכולת שלנו למצוא ולהאמין באהבה ממשית ובקשר איכותי למשימה מאתגרת.
במקביל, עולם הזוהר והדוגמנות מציב לנו סטנדרטים בלתי אפשריים של יופי ורזון שלא ניתן לעמוד בהם. כל השוואה כזו גורמת לנו להתכווץ ולהרגיש פחות טוב עם עצמנו.
FOMO – FEAR OF MISSING OUT או הפחד להפסיד, התחושה שרק אנחנו לא נמצאים כרגע במקום הנכון עם האנשים הנכונים הוא מחלה של העידן הזה שבו רוב החוויות משוגרות אלינו בזמן אמת ישירות מהמסך הקטן בעידן של פילטרים והרבה פוטושופ.
כאשר מפסיקים למקד את תשומת הלב בחוץ, כאשר מפסיקים להסתנוור מכל הגירויים החיצוניים, כאשר מפסיקים להשוות, הביטחון הפנימי שלנו גדל, והאהבה העצמית שלנו חוזרת.
לפני שנים רבות חייתי עם גבר שלא רצה לרקוד איתי אף פעם. תמיד התחננתי בפניו בוא לרקוד איתי והוא תמיד סרב. פרשתי את הסירוב שלא כאמירה שאינו אוהב אותי מספיק, כי אילו אהב אותי מספיק הרי שהיה מוכן לעשות דבר כה פעוט שגורם לי אושר כזה גדול.
היום אחרי שנים רבות של התפתחות וחקירה של הדפוסים שלי אני יודעת שזהו אחד המיתוסים הגדולים ביותר של האהבה: "מי שאוהב אותי עושה מה שטוב לי/ או מה שאני רוצה"...
היום כשאני עצמי מטפלת ומנחה בתחום הזוגיות אני מלמדת אחרים שלפעמים מותר לבן הזוג פשוט לא לאהוב את אותם הדברים שאנחנו אוהבים - זה לא נגדנו! זה רק בעדם.
התרעות פיקוד העורף