על הקשר העמוק שיש לעם ישראל עם הארץ הזו אין צורך להרחיב. אנחנו שומעים עליו תמיד. כשעמדתי ברוח ובטפטופי הגשם הראשונים של הסתיו הישראלי בראש תל לכיש, החיבור הזה הפך למוחשי יותר מתמיד. זו הייתה הדרך.
השותפה שלי למסע הייתה וויה פרי, רכב חשמלי יוקרתי, מהודר מאוד, וכמו שגיליתי בהמשך, גם בעל יכולת מפתיעה ויוצאת דופן לנסיעת שטח. וויה היא אגב רק ראש החץ של קבוצת רכב ענקית בשם דונגפנג, שעתידה להרחיב את היצע הדגמים שלה גם עם רכב חשמלי קטן בשם BOX, שעתיד להגיע במחיר שעשוי לצרף נהגים רבים לעולם החשמלי.
אחרי הקפה ובורקס התרד של הבוקר המשכנו בכביש המוביל לתחנת הכוח דליה. שני פיתולים ופסי האטה אחר כך, האספלט נגמר, והשביל מתחיל. בנקודה הזו בחרתי במצב OUTING של בורר מצבי הנהיגה ב־FREE “שלי”, ואחרי כמה שניות של הוקוס פוקוס אוטומוטיבי, הגחון התרומם והמשכתי בקצב מדוד לעבר תל צפית. הגשם שירד – בעוצמה מפתיעה – יצר די מהר בוץ ראשון וחמוד במיוחד שחיבק את הכנפיים והגלגלים הגדולים בהתלהבות שנשמעה היטב.
לתל צפית יש היסטוריה ארוכה מאוד הקשורה גם אלינו, אבל פחות “שלנו”. כלומר, צאו מן הרכב וגלו אותה במסלול הליכה רגלי המתפתל ומטפס לראש התל. טיול לא קשה ולא קל של כשעה וקצת. בתל הגדול, מהגדולים בארץ, יש ממצאי התיישבות מתקופת הברונזה, כ־4,000 שנה לפני הספירה. בין עיר מבצר בתקופת הברזל למצודה צלבנית – המיקום האסטרטגי של תל צפית היה מוקד משיכה לא רק לסוחרים אלא גם לצבאות הזרים שחמדו את הארץ לאורך השנים. תל צפית מוזכר גם בתנ”ך, הפעם כעיר “גת”, ובמקום התגלו ממצאים המעידים כי בתל הזה התגורר מיודענו גוליית. כולנו זוכרים היטב איך הסיפור הזה הסתיים.
יצאנו מהתל ופנינו שמאלה בסימון שבילים כחול שבהמשך הופך לשחור - לסובב תל צפית. הדרך היא דרך עפר נוחה לנסיעה, ורק צריך לזכור שב־40 קמ”ש הרכב יורד ממצב “שטח” למצב “קומפורט”. אז המשכנו לאט והקפנו את התל ממערב ובהמשך מדרום, מעט חריצי מים ושיפועים לא היו אתגר אמיתי לרכב, והמשכנו לעקוב אחרי הסימון השחור ששינה מגמה לכיוון מזרח.
מוצא השביל הוא בכביש 353, קרוב לצומת הכניסה למושב לוזית. השטח אפשר לנו לצאת לצומת בנקודה שאפשרה פנייה שמאלה – היציאה המסומנת מחייבת רק פנייה ימינה בזכות פס הפרדה לבן בכביש ופיתול ללא שדה ראייה בכלל. הימנעו מסכנות מיותרות בבקשה.
מכביש 35 פנינו בכיכר של צומת לכיש לכביש 3415 ולתל לכיש. אומנם אנו זועפים כשצריך לשלם כדי להיכנס למקומות האלה, אבל אחרי שראינו את המצגת המרשימה ואת ההשקעה בשמירה (ואולי בעתיד גם שחזור מקיף יותר) - שילמנו בשמחה את 28 השקלים. הכניסה לתל בלבד חופשית ופתוחה 24 שעות. אבל המצגת מעולה ולא היינו ממליצים לוותר עליה.
לתל היסטוריה עתיקה מאוד, עוד מתקופת הברונזה, כשחרבה לכיש וחזרה לחיים עם כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון. עם השנים גדלה וצמחה והייתה שנייה בחשיבותה הכלכלית רק לירושלים. במצגת השחזור אפשר לחוות את נפילת העיר בימי המלך רחבעם בידי האשורים, 700 שנה לפני הספירה. תבליטים שהתגלו בעיר נינווה (עיראק של ימינו) מתארים את כיבוש לכיש, מסע של 1,200 ק"מ לשבויי המלחמה והשלל והצגתם בפני סנחריב, מלך אשור. שחזור של התבליטים קיים באולם המצגת – מרתק בכל קנה מידה.
בסיור בתל אפשר לראות את הסוללה שבנו האשורים לפיצוח החומות הדרומיות של העיר, את הביצורים והמגדלים וכן את הארמון המשקיף על הסביבה ועל מושב לכיש של ימינו. המשך המסלול מביא אותנו לבאר מאוד עמוקה – 44 מטר. מפחיד להציץ פנימה וגם לפגוש את עץ השדים המפורסם, השומר על מי הבאר ולוחש להולכים לידו למהר ולחזור עם הדליים המלאים.
חזרנו לוויה והמשכנו ללופ נהיגה עורפי. המשכנו מזרחה על כביש 3415 עד לכיכר אמציה, ומשם שמאלה לכביש 358 עד לכיכר של צומת להב. במצב ECO צריכת הזרם של הרכב הייתה מתונה מאד והנסיעה רגועה, שקטה ונעימה. רק אוושת צמיגים מרוחקת, המשנה תדר בהרמוניה עם פני הכביש המשתנים. בכיכר של צומת להב פנינו מערבה לכביש 325, ומשם מערבה לדבירה, לכביש 6 צפונה בכיוון הבית.
במהלך כל היום הזה ביקרנו פעם אחת בעמדת טעינה מהירה. בעת החיבור הרכב היה על 52% טעינה, והוא קיבל 31 קוט”ש לסוללה הגדולה ב־27 דקות בלבד, עם שיא הספק של 94.5 קו”ט. עצירה סבירה בהחלט וחילוץ עצמות אחרי כמה שעות על הכביש. אספרסו כפול אחד פלוס טילון, ואנחנו בדרך הביתה.
התרעות פיקוד העורף